פרשת משפטים – גר יתום ואלמנה.

"גֵּר…יָתוֹם וְאַלְמָנָה – לֹא תְּעַנּוּן",

לָמָּה יֵשׁ דָּגֵשׁ – עַל "כִּי אֲנִי חַנּוּן"?

הַאִם אֶת הָאֲחֵרִים – מֻתָּר לְעַנּוֹת?

וְאִם לֹא – לָמָּה יֵשׁ דָּגֵשׁ עַל יְתוֹמִים וְאַלְמָנוֹת?

.

אֶלָּא שֶׁאֲנָשִׁים פּוֹחֲדִים מֵהַחֲזָקִים,

לָהֶם יֵשׁ עוֹרְכֵי דִּין – שֶׁיִּתְבְּעוּ רִבִּית עַל הַנְּזָקִים.

אַךְ אֶת הַחַלָּשִׁים – הַנִּזְקָקִים,

אֵלֶּה שֶׁאַף אָדָם לֹא יִשְׁמַע אוֹתָם זוֹעֲקִים,

אוֹתָם – הָאַכְזָרִים עוֹשְׁקִים.

וֶאֱלוֹקִים מַסְבִּיר – "לְעַצְמְכֶם אַתֶּם מַזִּיקִים",

כִּי הוּא – יַכֶּה אֶת הַמַּכִּים.

אַךְ מָה אִם הַ"יְתוֹמִים" – אֵינָם צַדִּיקִים?

.

וְלָכֵן יֵשׁ אֶת הַתּוֹסֶפֶת – "כִּי חַנּוּן אֲנִי",

לְהַדְגִּישׁ – שֶׁהַשֵּׁם שׁוֹמֵעַ אֶת זַעֲקַת הָ"עָנִי".

חַנּוּן – מִלְּשׁוֹן חֲנִינָה,

גַּם אִם לֹא מַגִּיעַ לוֹ – וְהוּא יִפְנֶה לְהָשֵׁם בִּתְחִנָּה,

הוּא יְקַבֵּל אֶת הָעֶזְרָה – בְּמַתָּנָה.

לֹא מִצַּד הַדִּין – אֶלָּא בְּחִנָּם, מֵרַחֲמֵי הַשְּׁכִינָה.

.

כִּי דַּוְקָא לָאֶבְיוֹנִים,

לְחַסְרֵי עוֹנִים – שֶׁמַּרְגִּישִׁים חַסְרֵי אוֹנִים.

כְּשֶׁלֶּאֱלֹקִים – בְּזַעֲקָתָם הֵם פּוֹנִים,

הֵם מִיָּד נַעֲנִים.

.

לָכֵן צָרִיךְ לְהִזָּהֵר לֹא לִפְגֹּעַ – בְּעִקָּר בַּחַלָּשִׁים,

בַּאֲנָשִׁים שֶׁעָבְרוּ – חַיִּים קָשִׁים.

שֶׁעָבְרוּ קְשָׁיִים – וּכְבָר מֻתָּשִׁים,

וְעוֹד קְצָת – וְהֵם מְיֹאָשִׁים.

כִּי בַּיִּסּוּרִים – יֵשׁ פּוֹטֶנְצְיָאל לַהֲפֹךְ אוֹתָם לִקְדוֹשִׁים.

.

וְאוּלַי הַמֶּסֶר הָעִקָּרִי בְּפָּרָשַׁת מִשְׁפָּטִים,

שֶׁצָּרִיךְ לְשַׁקְלֵל אֶת הַמֵּמַד הָרוּחָנִי – כְּשֶׁאֶת הַמְּצִיאוּת שׁוֹפְטִים?

וְאִם הָאָדָם יָבִין – שֶׁרַק הַשֵּׁם יָכוֹל לַעֲזֹר לוֹ,

הוּא יְקַבֵּל עֶזְרָה – גַּם אִם מִצַּד הַדִּין לֹא מַגִּיעַ לוֹ?