בלוג

זיכרון ותמונה

אֲנִי כְּבָר לֹא – מִי שֶׁהִכַּרְתָּ,

הַרְבֵּה הִשְׁתַּנָּה – מֵאָז שֶׁהָלַכְתָּ.

אוּלַי הַכֹּל הָיָה שׁוֹנֶה – אִם הָיִיתָ נִשְׁאָר,

אַךְ לֹא הָיִיתָ פֹּה – כְּשֶׁהַלֵּב נִשְׁבַּר.

זוֹכֵר אֶת הַהוּמוֹר שֶׁאָהַבְתָּ?

גַּם הוּא עָזַב – אַחֲרֵי שֶׁעָזַבְתָּ.

אַתָּה יוֹדֵעַ – לִפְעָמִים אֲנִי מָלֵא גַּעֲגוּעִים,

לִבְדִיחוֹת שֶׁל זְמַנִּים רְגוּעִים.

לְהוֹכִיחַ לְכֻלָּם שֶׁהֵם טוֹעִים,

שֶׁנָּבִיס אֶת הַסִּכּוּיִים – בְּדַקָּה תִּשְׁעִים.

שֶׁיִּקְרְאוּ לָנוּ – "מְשֻׁגָּעִים",

שֶׁכֻּלָּם יֵדְעוּ – מָה שֶׁאָנוּ יוֹדְעִים,

שֶׁאֲנִי וְאַתָּה – לֹא מְמֻצָּעִים.

אֲבָל אֲנִי כְּבָר לֹא מִי שֶׁאַתָּה מַכִּיר,

אַתָּה יוֹדֵעַ – שֶׁהוֹרַדְתִּי אֶת הַתְּמוּנָה שֶׁלְּךָ מֵהַקִּיר?

כִּי אֵין לִי כּוֹחַ לְהִתְמוֹדֵד – עִם מָה שֶׁזֶּה מַזְכִּיר.

כֹּל מָה שֶׁנִּשְׁאַר מִמְּךָ פֹּה – זֶה זִכָּרוֹן וֶתְמוּנָה,

אֲבָל לְהִזָּכֵר – זֶה כְּמוֹ לַחְווֹת שׁוּב תְּאוּנָה.

"בְּכֹל דְּבַר – מַשְׁמָעוּת טְמוּנָה",

זוֹכֵר אֶת הַשִּׂיחוֹת שֶׁלָּנוּ – עַל אֱמוּנָה?

הִצְלַחְתִּי – בְּמִבְחַן הַהֲבָנָה,

אַךְ נִכְשַׁלְתִּי פְּעָמִים רַבּוֹת – כְּשֶׁהִיא בֶּאֱמֶת נִבְחֲנָה.

מָה אִם יָכֹלְתָּ לְתַקְשֵׁר אִתִּי עַכְשָׁו?

הָיִיתָ אוֹמֵר לִי – שֶׁשּׁוּם דָּבָר לֹא לַשָּׁוְא?

שֶׁאֲנִי לֹא אָשֵׁם?

וְשֶׁהַכֹּל מֵהַשֵּׁם?

אַךְ אַתָּה לֹא פֹּה – כְּדֵי לַעֲנוֹת לִי,

וַאֲנִי נִשְׁאָר – עִם הַכְּאֵב שֶׁלִּי.