פרשת בהעלותך – להעלות את הנרות.
לָמָּה צָרִיךְ – "לְהַעֲלוֹת אֶת הַנֵּרוֹת"?
וְאֵיךְ בִּזְכוּת כָּךְ – בְּעָיוֹת חִנּוּךְ נִפְתָּרוֹת?
.
הַנֵּר הוּא חֹמֶר אָפֵל,
אַךְ בָּרֶגַע שֶׁהוּא נִדְלָק – הוּא מְסַלֵּק אֶת הָעֲרָפֶל.
הוּא לֹא רַק מוּאָר – הוּא מֵאִיר,
וּפִתְאוֹם הַכֹּל מִסְּבִיבוֹ – בָּהִיר.
.
הַנֵּר – הוּא מָשָׁל לְתַלְמִיד,
אֵיךְ אֹפִי הַחִנּוּךְ – נִשְׁאַר עָמִיד?
כֵּיצַד לִגְרֹם לוֹ – בְּאֹפֶן עֶרְכִּי לְהַתְמִיד?
וְאֵיךְ הוּא יִבְעָר – כְּמוֹ לַפִּיד?
.
הַדֶּרֶךְ לְכָךְ – הִיא קֹדֶם כֹּל 'לְהַעֲלוֹת' אוֹתוֹ,
לְגַלּוֹת לוֹ – שֶׁהוּא חָשׁוּב מֵעֶצֶם הֱיוֹתוֹ.
לָדַעַת – שֶׁאָסוּר לָנוּ לְבַזּוֹתוֹ,
וְאָנוּ רַק צְרִיכִים – לְהַנְחוֹתוֹ.
.
לְהָאִיר לוֹ אֶת הַדֶּרֶךְ,
לְלַמֵּד אוֹתוֹ – אֶת עֶרְכּוֹ שֶׁל כֹּל עֵרֶךְ.
לַחְשֹׂף – אֶת פּוֹטֶנְצְיָאל הָאוֹר שֶׁבּוֹ,
וְלֹא לַעֲזֹב – עַד שֶׁהוּא דּוֹלֵק בְּלִבּוֹ.
.
אָסוּר לָנוּ לִנְטֹשׁ – עַד שֶׁהָאֵשׁ שֶׁבּוֹ דּוֹלֶקֶת,
אַחֶרֶת – זֶה יַשְׁאִיר בּוֹ צַלֶּקֶת.
אֶת הַיֶּלֶד שֶׁקָּשֶׁה לוֹ 'לְהִדָּלֵק',
אָסוּר מֵהַבֵּית סֵפֶר לְסַלֵּק.
צָרִיךְ יוֹתֵר לְחַבֵּק וּלְתַדְלֵק,
עַד שֶׁהַנֵּר שֶׁבּוֹ – דּוֹלֵק.
.
אַךְ צָרִיךְ לָדַעַת – גַּם מָתַי לְהִפָּרֵד,
וְלֹא תָּמִיד לְהִשָּׁאֵר – כִּי אַתָּה הוֹרֶה חָרֵד.
כִּי רַק – שֶׁמֵּהַהוֹרֶה הַיֶּלֶד נִפְרַד,
הוּא מַצְלִיחַ לְגַלּוֹת – אֶת אוֹרוֹ הַמְּיֻחָד.
.
חֲנוֹךְ לַנֵּר – עַל פִּי דַּרְכּוֹ,
תַּתְאִים אֶת הַחִנּוּךְ – לְפִי צָרְכּוֹ.
כֹּל יֶלֶד צָרִיךְ – הַדְרָכָה שֶׁמֻּתְאֶמֶת 'בִּשְׁבִילוֹ',
וְאִם נִנְהַג כָּךְ – הוּא יָאִיר בְּאוֹרוֹ אֶת הָעוֹלָם כֻּלּוֹ.
.
וְאוּלַי הַמֶּסֶר הָעִקָּרִי מִפָּרָשַׁת בְּהַעֲלֹתְךָ,
הוּא עַל הַדֶּרֶךְ – לְרוֹמֵם אֶת סְבִיבָתְךָ?
לְהָאִיר לָהֶם – כְּשֶׁהֵם צְרִיכִים אֶת עֶזְרָתְךָ,
אַךְ לָדַעַת גַּם מָתַי – לְהַרְפּוֹת אֶת אֲחִיזָתְךָ.

פירוש השיר: פרשת בהעלותך – להעלות את הנרות.
.
השיר מתחיל בשאלות:
למה צריך – "להעלות את הנרות"?
ואיך בזכות כך – בעיות חינוך נפתרות?
.
זה כמובן מדבר על תחילת הפרשה:
"בְּהַֽעֲלֹֽתְךָ֙ אֶת־הַנֵּרֹ֔ת אֶל־מוּל֙ פְּנֵ֣י הַמְּנוֹרָ֔ה יָאִ֖ירוּ שִׁבְעַ֥ת הַנֵּרֽוֹת".
ונשאלת השאלה, למה צריך להעלות את הנרות? למה לא מספיק להדליק?
אלא שהתורה רומזת לנו כאן סוד גדול בחינוך.
"נר השם נשמת אדם" נכתב במשלי.
האדם נמשל לנר.
יש בו חלק חומרי, שזה חומר הבעירה, בדרך כלל שמן או שעווה.
ויש בו חלק רוחני.
נשמה – שנמשלה לאש.
ביניהם יש פתילה, חלק שמחבר ביניהם ורק כשהיא מחוברת הנר
- 0
- שתפו
דווחו