למתעניינים במסתורי הפיזיולוגיה, ראו איזה מנגנון מורכב מופעל במוחנו כדי להוציא הוראות אכילה רק כשזה חיוני. עד שתאי המח לא "מתאבדים" (אוטופגיה) ומשחררים שומן שאגור בתוכם לסביבה, לא מופעל מנגנון ההשתוקקות לאוכל. דהיינו, תראו לי שאתם באמת במצוקה ואז נפעיל מנגנון אכילה... זה יכול לתת רמז להתמודדות עם הבעייה של רבים מאתנו המנסים לרזות ולא מחזיקים מעמד עם תוכניתם ופעמים רבות מונעים על ידי השתוקקות חזקה למזון ג'אנק עתיר שומנים. איזה תהליכים מתרחשים במח כשאנחנו רעבים? חוקרים מברונקס הראו כי הנוירונים המורעבים במח (בהיפותלמוס), נוקטים בשתי גישות לפתור את בעיית חסר המזון: אכילה עצמית (אוטופגיה) קצרת טווח והפעלה מפל תהליכים כדי לגרום להגברת ההשתוקקות לאוכל. זה יכול להסביר למה קשה להתמיד בדיאטת כסאח כמו גם להוביל לפיתוח גישות חדשות להתמודדות עם הרזיה. מחקרים קודמים הראו בחסר אוכל, עלייה ברמות ח' שומן מחוץ לתאים בהיפותלמוס, איזור המח האחראי על סטטוס התזונה והמעורר את ההשתוקקות לאוכל אבל המנגנון לא היה מובן. החוקרים מברונקס החליטו לחקור את התנהגות נוירוני פפטיד ה- AgRP מאזור זה של המח, פפטיד ה- AgRP קשור עם יתר אכילה. הם חקרו גם את התנהגות העכברים וגם את התנהגות הנוירונים בתרבית רקמה ובשני המצבים בהעדר מזון החלו הנוירונים לאכול את עצמם ולשחרר את טיפות השומן שהיו בתוכם. כשח' השומן החלו להסתנן מחוץ לתאים לחלל הבין-תאי התחיל גם עידוד ייצור הפפטיד והסיגנל לאכילה התחזק. לחזק את המימצאים הראו החוקרים שעכברים חסרי הגן לאוטופגיה אכן אכלו פחות כשהורעבו וגם היה להם יותר POMC המדכא את תחושת הרעב ומעודד תנועה. כך היו עכברים אלה רזים יותר מהעכברים הנורמלים.Cell Metab. 2011, 14(2), 173-183