בגיל 24, לאחר שחש בעקצוצים ונמלולים, קיבל לבסוף מרק לואיס אבחנה של טרשת נפוצה. הוא נזכר שהיה מופתע ושיתף את הנוירולוג כי היה בטוח שיש לו גידול במוח. הוא לעולם לא ישכח את תגובת הנוירולוג לפני כשלושה עשורים: "אנחנו יודעים מה לעשות עם גידול במוח, אבל אין לנו מושג מה לעשות עם טרשת נפוצה".

כיום מרק בן 52, ומצבו הנוירולוגי התדרדר. הוא צריך ללכת עם מקל הליכה, הוא איננו יכול לשרוך את נעליו, יש לו קושי ביציבות, בדיבור וכשחש החמרה נאלץ להתנייע עם כסא גלגלים.

מרק לואיס הוא עו"ד ידוע בלונדון מכיוון שייצג כמה מקרים שסוקרו באופן נרחב בחדשות והתפרסם בזכות גישתו שאנו מוותר גם אם הסיכויים נמוכים. כך גם פעל כנגד מחלת הטרשת הנפוצה.

ב- 2016, לואיס הצטרף לנבדקים נוספים והיה המטופל ה- 31 מבין 48 המשתתפים בניסוי פורץ דרך למחלת הטרשת הנפוצה, כמו גם מחלות נוירולוגיות אחרות. הניסוי נערך בביה"ח הדסה בירושלים. במהלך הניסוי מזריקים תאי גזע שנלקחו ממח העצם של המטופל לתוך נוזל חוט השדרה. השאיפה שאותם תאי גזע ינדדו לאזורים הפגועים במוח וחוט השדרה וישקמו את נזקי מחלת הטרשת הנפוצה.

כשראיינו את מרק לסרט התיעודי לפני הניסוי הוא תיאר ש: "חיי הם כמו שעון חול. אני מרגיש שהחול הולך ונגמר ואני רוצה שהרופאים יהפכו את השעון והחול יזרום מחדש".

מרק נסע פעמיים לירושלים בשנה האחרונה. הניסוי כולל שני סבבים של טיפול – באחד מזריקים את תאי הגזע האמתיים ובשני מזריקים פלאצבו. הניסוי מתבצע במתכונת של "סמיות כפולה", כלומר הן הרופאים והן המטופלים לא יודעים איזו זריקה קיבלו. רק בקר חיצוני בלתי תלוי יודע מה באמת נמצא בזריקה.

ללא קשר לחומר בתוך הזריקה, מרק מתאר ששתי הזריקות כאבו מאוד. כדי שהחומר יגיע לנוזל חוט השדרה, הרופאים צריכים להזריק לאיזור ספציפי בין חוליות הגב. מרק מעריך שלקח לרופאים 90 דקות ולמעלה מתריסר ניסיונות כדי להגיע אל נוזל חוט השדרה שלו.

"אני לא יכול לתאר לכם את הכאב, חשבתי שאני הולך להתעלף", תיאר מרק. למזלו, התוצאות היו טובות אף מעבר למצופה והן נראו באופן מיידי לאחר ההזרקה.

"ההזרקה הראשונה הייתה כמו נס. תוך דקות חזרו אלי תחושות ויכולת תנועה שלא הייתה לי מזה שנים. מייד ביקשתי מהצוות חתיכת נייר. הם חשבו שרציתי לכתוב משהו, אבל אני רק רציתי להחזיק אותו. לא הצלחתי לאחוז במשהו דק כבר שנים רבות". מרק גם החל להזיז את רגלו מעלה ומטה בחופשיות, עמד באופן יציב יותר והצליח לנער ולהזיז את ידו, שוב כפי שלא עשה שנים רבות. מטופלים אחרים הצליחו ללכת לאחר שהיו מרותקים לכסא גלגלים ואחרים החלו לדבר באופן ברור ומובן יותר.

השיפור שחש היה מיידי, אך אחת ממטרות המחקר הייתה לבחון כמה זמן השיפור יחזיק. אכן לאחר חצי שנה, שמרק חזר לירושלים לסבב השני של הניסוי הבחינו בהאטת השיפור.

"אני משוכנע שהזריקה השנייה הייתה פלאצבו, אבל אי אפשר לדעת עדיין. לא הייתה לה את אותה ההשפעה". כך הכריז מרק. "אבל הזריקה הראשונה, כן. אני משוכנע, משוכנע שיצליחו לרפא את המחלה הזו בחמש השנים הבאות. אני חושב שאנחנו ממש קרובים לפתרון".

הכתבה מלווה אותו גם חצי שנה לאחר הזריקה השנייה ומרק ממשיך להשתפר. הוא אמנם הולך עדיין עם מקל הליכה אך מרוצה משיפורו ומעיד כאשר הוא לוחץ את יד המראיין – "רואה את זה, לא יכולתי ללחוץ לך את היד כך לפני שנה".