ממני אליך. - כמוני

פרפרונית · 2021-11-24T19:15:33+02:00

אני עוברת על הפוסטים שלכם, ואחד אחד סיפורים שוברי לב, עטופים בכאב ובדידות, חוסר תקווה ורצונות למות. ואני מרגישה אתכם, מרגישה את העצבות, הבכי מזדעק מעבר למסך ומבקש עזרה, מבקש חֶבְרָה, מבקש חמלה. ואני רק רוצה להחזיר אהבה.. לעזור לכולם.. להשתקם.. להבין שאתם לא לבד, שמגיע לכם להיות מאושרים.. להבין שיש עוד תקווה בחיים. אתם אחד אחד מדהימים, כל מה שחוויתם ואתם כאן משתפים זאת גדולה נפשית של אנשים טובים. הנפשות שלכם רוצות להשתחרר ואתם משתפים בכאבכם כדי טיפה להקל, אבל זה לא מספיק, ואתם מיואשים, אני מבינה. ואמנם אגיד לכם בכל זאת, שלא משנה מה מצבכם כעת, בכוחכם לשנות אותו, בכוחכם לצאת ממנו, לחיים אחרים. אספר לכם משל קטן שמראה את תפיסת החיים בפילוסופיה הסינית שנקרא דאואיזם. בגישה הזו, רואים את החיים כדרך. דרך אחת ארוכה וגדולה ומתמשכת, נוצרת ומתהווה, דינמית, זורמת. בדרך הזו יש שבילים, ובשבילים יש פיצולים, כולם בסופו של דבר מובילים לאן שהוא. הפסימי שילך בדרך, יתמקד בסוף שלה, רק יחכה להגיע לשם, אבל הוא לא יראה את הסוף, הוא רק יחשוב שהוא רואה אותו, כי הסוף רחוק מידי כדי באמת לחזות אותו, אבל הוא ימשיך ללכת וללכת, ואם יתקע באבן או יפול, אז יבכה על מר גורלו ויתבאס. אם ילך ויגיע לפיצול, יסתכל לעבר המטרה הראשונה שראה, הסוף הזה, ויחפש להגיע אליו. ובסוף הוא יגיע, ויגיד לעצמו, למה בכלל עשיתי את זה? הנה הגעתי, וכלל לא נהניתי, מה היה לי שווה לעבור את כל מה שעברתי, כל הסבל הזה, בשביל הסוף הזה? לזה חיכיתי? אבל האופטימי שילך בדרך, לא יתמקד בסוף שלה, אפילו לא יחשוב עליה. הוא יסתכל מסביב, יבחן את הדרך, יהנה מהטבע וממה שהדרך מציעה לו, יעריך את התהליך, ויזרום עם השבילים, תוך שנהנה מהם, במקום להתמקד בסוף שאינו כלל נראה לעין, הסוף המדומיין. אם יתקע באבן או יפול, ידע לקום כמו גדול, להגיד לא נורא, אלמד פעם הבאה, יתן לפצע להחלים, ובפעם הבאה שיתקל במה שגרם לו ליפול ידע לעקוף אותו או לקום חזק יותר אם פספס ונפל בכל זאת. בדרך הזו, יצעדו איתם אנשים, לפעמים קצת, לפעמים הרבה, לפעמים יחד ולפעמים ישתרכו קצת מאחור. לפעמים הם יכווינו אותנו ולפעמים אנחנו נכווין אותם, לפעמים באחד הפיצולים הם יפרדו לשלום וכל אחד ילך לדרכו. הפסימי, לא יראה את האנשים האלה שצועדים איתו, הוא יתמקד במטרה, ואם אין מישהו שיעזור לו להגיע אליה, הוא כלל לא יסתכל אליו, אלא רק קדימה, לאלה שפניהם למטרה, מכווינים אותו להגיע לשם. האופטימי, יראה את האנשים האלה, ויהנה מכל גווניהם, הוא ידע שכל אחד מהם תורם לו לדרך, הם יארחו לו חברה ויגרמו לדרך שלו להיות מהנה יותר. מרוב שהפסימי התמקד במטרה, הוא לא שם לב מה קורה מסביב, הוא לא העריך את הטוב שנמצא למעשה מתחת לאפו, כי המטרה הזו, היא מה שהציב לו בחיים. האופטימי, ידע להעריך את הדרך, ואם ידע לזרום איתה נכון, היא תוביל אותו למטרה, לא מה שהציב לעצמו, אלא מה שהיא תציב לו מכורח היכרותה איתו. הדרך מובילה את האדם למקום שמתאים לו כאשר הוא מתמסר לה ולעצמו. ראיית הדרך, ובחירתינו איך ללכת בדרך ומה לעשות בה, היא זו הנותנת לנו משמעות בחיים. הפסימי והאופטימי ילכו שניהם בדרך וישאירו עקבות בשביל, אבל בסופו של דבר חוץ מעקבות לפסימי לא יהיה מה להשאיר, כי מתמקד במטרה והיא החשובה לו. האופטימי שלא מסתכל למטרה ויתמקד בדרך, ידע להשאיר בה סימנים, ידע לשים שלטים מכווינים, לפזר פירורים, ישאיר את המחנה שהקים כשעשה הפסקה לישון, וכל אלה יעזרו לאנשים שיצעדו באותה דרך, או יעברו בה באחד הפיצולים שלהם, וזה יסייע להם בדרך שלהם, יקל עליהם במסע הזה והם יגידו לעצמם איזה כיף שהיה האופטימי כאן לפניי שהשאיר את הסימנים האלה ועזר לי להתמצות בדרך יותר בקלות. ויהיו כאלה שלא יצעדו באותה הדרך, אבל יפגשו אנשים שצעדו בדרך שהיה בה האופטימי, ויספרו להם האנשים על כך שהיה בדרכם פעם אופטימי שהשאיר להם דברים טובים ועזר להם לצעוד בדרך. ואותם אנשים שישמעו על האופטימי, ירצו כזה, או להפוך לכזה, כדי שכשיגיעו צועדים חדשים הם גם יצעדו בדרך הזו עם עזרה שתקל עליהם. הסימנים האלה, הם המשמעות שלנו, הם החותם שלנו בחיים האלה שמראים שאנחנו היינו פה, שאנחנו עוזרים להמשכיות הקיום, שאנחנו עוזרים לאחרים לצעוד בדרך, גם אם אנחנו היינו בדרך לבד, למדנו לעזור לאחרים שיצעדו באותה הדרך ולפחות הם לא ירגישו לבד. לפעמים צריך לראות את התמונה הגדולה. היום, אתם נמצאים בדרך, אבל היא איננה ללא מוצא. אתם פתחתם מחנה ואתם יושבים באוהל, מחכים שיגיע האופטימי הזה שיפזר את הסימנים ויעזור לכם לצאת ממנה. אבל אתם למעשה לא צריכים את האופטימי הזה, כי אתם יכולים להיות הוא, ברגע שתעשו את השינוי המחשבתי הזה, אתם אלה שיכולים ללכת בדרך ולהחליף פיצולים, גם אם בפיצול ההוא לא יהיה את האופטימי שיעזור, אתם תהיו אלה שמשאירים את הסימנים והחותם שלכם לצועדים הבאים, ואתם תצעדו ותעברו בין שבילים לפעמים תיצרו חדשים כאלה, אבל אתם תמשיכו ללכת, ולא לוותר, עד שבאחד מהשבילים תיתקלו בסימן של אופטימיסט אחד, ותחייכו לעצמכם ותגידו שאתם השארתם הרבה יותר סימנים בהרבה יותר שבילים, אתם כבר לא צריכים את הסימנים של האופטימיסט, אם למעשה תצעדו בדרך אתם תעזרו לא רק לעצמכם אלא גם לאחרים. להיות באמצע הדרך ולשבת בחוסר מעש, בלי להמשיך לנוע איתה, רק יגרור אתכם אחורה, כמו מסוף שצריך ללכת איתו אבל אתם הולכים נגד כיוון התנועה. אתם מבזבזים את זמנכם בללכת נגד הדרך, אל תלכו נגדה, תזרמו איתה, תשחררו את המאמץ הזה ללכת נגדה, תנו לה לחבק אתכם ולאהוב אתכם ולהחזיר אתכם לטבע שלכם, תלכו איתה, תאהבו אותה, והיא תלך איתכם ותאהב אתכם בחזרה.