שלום לכם.
אני קצת תקוע באמצע החיים, אפשר אפילו להגיד בתחילתם. (26).
שנים שאני מרגיש תקוע במקום. אין ממש התקדמות.
אני לא הולך לטיפול. גם לא תרופתי (מעבר לשינה). זה משהו שאני חושב עליו יותר בזמן האחרון לאחר הרבה מאוד זמן.
העניין הוא, שעצם המחשבה על כל הנושא הזה מכניסה אותי למצבים קשים.
בעבר הגעתי למצבים האלה יותר בקלות, ולכן הייתי חייב לפעול ולפעול מהר.
היום אני מרגיש שאיכשהו ניתן להימנע מראש ובאיזשהו כנראה שגם להימנע מהחיים עצמם.
אני לא עובד ולא לומד כבר תקופה לא קצרה. לא מסוגל. הכל כואב בצורה בלתי ניתנת להתמודדות.
