חשוב שפעם הייתי אחרת, הייתי שונה. פעם הייתי מאושרת, הייתי מוקפת חברים, מרגישה אהובה, שמחה , צוחקת, נותנת גאווה לאמא ! אבל אז בבום אחד, הדביקה עליי הרופאה סטיגמה שדי הצחיקה אותי! אני אנורקסיה, פחח!
הפסיקו לי החיים מאותו רגע.. החדר כושר נפסק, הצחוק גם הוא, אמא בוכה המון, אני כל היום בדיכאון , והבולמוסים בלתי פוסקים.. בולמוס והרעבה! אני אוהבת אוכל, אז למה הוא אויב פתאום? אני שונאת את עצמי, את ההרגשה שאני חווה יום יום! מתי זה יפסק?