אבודה4

כשאני כותבת את הפוסט פה, אני ממלאה את המשבצת הלבנה הריקה ששואלת אותי ״מה אני רוצה להגיד?״. למעשה, אין לי מושג מה אני רוצה להגיד. אני אבודה. אני מיואשת. אני מבולבלת. אני שוקעת בכל כך הרבה מחשבות, תהיות, ונסיונות, והולכת לאיבוד בין כל הדברים בחיים שלי.
הטיפול לא מתקדם, רוב הסיכויים בגלל שאני לא מנסה לגרום לו להתקדם. לא ממהרת לשתף פעולה ולשנות דברים בחיים שלי. עד עכשיו היו כמה דברים שהצליחו להחזיק אותי, להזכיר לי ששווה להלחם. אמנם לא נלחמתי עבורם, אבל הם עוד איכשהו הצליחו לגרום לי להרגיש טוב. ועכשיו אני בנקודה כזו של אפיסת כוחות מוחלטת. עוד...

היי, נעים מאוד. קוראת די קבועה פה בפורום, אבל פעם ראשונה אמיצה מספיק כדי לכתוב פוסט. בשנה שעברה חלה הידרדרות במצבי הנפשי מכל מיני בחינות, הידרדרות שהחזירה לראשי מחשבות בעייתיות וחולות (אחרי תקופה ארוכה מאוד בלעדיהן- משהו כמו שנתיים לדעתי). במשך 5 חודשים אף אחד לא אמר כלום והתמודדתי עם הכל לבד, אבל לפני חודשיים בערך חזרו להתערב לי בהכל. אחרי ריבים רבים הלכתי יחד עם אמא שלי למרפאה להשקל, פעולה שנמנעתי ממנה מהרגע שעזבתי את הטיפול (בעיקר בגלל שהיא מהווה טריגר עבורי). ביקשתי, כמובן, שאף אחד לא יגיד לי את המספרים והנתונים, אבל זה היה חזק ממעוד...