אני כבר לא יודעת מה לעשות..תקופה של חרדות, ישר התחלתי להיפגש עם הפסיכולוגית שלי שוב, ובהתחלה היה לא קל ונלחמתי בזה איזה שלוש שבועות ואז באמת היה לי שבועיים טובים יחסית והשבוע הזה אני מרגישה ירידה במצב רוח וחוסר אנרגיה וחרדה מהחרדה ופשוט אני כבר לא יודעת מה לעשות אני מרגישה בלופ שהייתי בו בעבר ולא יודעת איך לצאת ממנו..ובאמת שאין לי אנרגיה לכל זה. פשוט לא פייר בגיל 18 לחוות את זה..אני רוצה צרות נורמליות..וכמה שיש לי חברים אני לא באמת יכולה לשתף אותם בחרדות שלי כי הם לא יבינו את זה..מה לעשות?
הקהילות שלי
בלוגים שמעניינים אותי
האם אתה בטוח שברצונך למחוק את הפוסט?
שים לב: הפוסט יימחק, אך התגובות אליו יישארו זמינות.
הפוסט שפרסמת נמחק
טוב אז ככה, אני בת 18 בכיתה יב.
שנה שעברה היה לי תקופה שבה לא היה לי טוב ולא הבנתי למה, אחרי פגישה עם הפסיכאטר הוא טען שזה חרדות. התחלתי טיפול תרופתי של פריזמה וטיפול פסיכולוגי בנוסף. זה מאוד עזר והכל חזר להיות רגיל ונורמלי. אחרי חצי שנה החלטתי שזהו מספיק אני יכולה בלי. והכל עבר חלק כמה חודשים. עד לפני חודש שבהדרגה התחילו להיכנס לי לראש מחשבות טורדניות חסרות הגיון לחלוטין, ללא שום בסיס. בהתחלה הייתה מחשבה מסוימת ואז אחרי שבוע היא חלפה ואז הגיעה מחשבה נוספת שהיא "נתקעה" לי בראש כבר איזה חודש. חזרתי ישר לטיפול הפסיכולוגי והיא ישר הציעה א
שנה שעברה היה לי תקופה שבה לא היה לי טוב ולא הבנתי למה, אחרי פגישה עם הפסיכאטר הוא טען שזה חרדות. התחלתי טיפול תרופתי של פריזמה וטיפול פסיכולוגי בנוסף. זה מאוד עזר והכל חזר להיות רגיל ונורמלי. אחרי חצי שנה החלטתי שזהו מספיק אני יכולה בלי. והכל עבר חלק כמה חודשים. עד לפני חודש שבהדרגה התחילו להיכנס לי לראש מחשבות טורדניות חסרות הגיון לחלוטין, ללא שום בסיס. בהתחלה הייתה מחשבה מסוימת ואז אחרי שבוע היא חלפה ואז הגיעה מחשבה נוספת שהיא "נתקעה" לי בראש כבר איזה חודש. חזרתי ישר לטיפול הפסיכולוגי והיא ישר הציעה א
-
Edit שלום לינוי, אני בתקופה שעוברת משהו דומה פחות או יותר למה שתיארת. ממש מצאתי את עצמי במשפטים שכתבת, בתהיות שלך לגבי הכודרים, בשאלה האם זה בכלל יעזור או לא, האם כדאי להיות תלויה בהם או לא? ומה שהכי נכון זה שלא משנה מה יגידו האנשים סביב, מהמקצועיים ביותר עד לאלה שלא, בסופו של דבר, זו החלטה שלנו בלבד. אני בינתיים מנסה למשוך בלי כדורים.
רציתי לדעת (מכיוון שגם לי רשמו פריזמה) אם זה לא עשה לך תופעות לוואי? את יכולה לתאר קצת על תקופת ההסתגלות לכדור? -
Edit היי, תראי לי בעיקרון זה לא עשה בכלל תופעות לוואי, אני לא זוכרת משהו קריטי שזה עשה לי, אבל זה מאוד תלוי באיך הגוף שלך מגיב לכדורים, אם בדרכ הוא מגיב טוב, יש סיכוי שזה יקרה גם עכשיו. בעיקרון אני יכולה להגיד לך שאני ממש פחדתי לקחת את הכדורים בגלל התופעות לוואי אבל למזלי היה בסדר מהבחינה הזאת והגוף שלי התרגל אליהם. -
Edit אוקיי, תודה. למשל לציפרלקס (האם ניסית פעם?) הגוף הגיב בתופעות לוואי קשות. למרות שאין לי מושג אם זה היה חולף או לא, כי לא נתתי לזה זמן הסתגלות, הפסקתי עם הכדור אחרי יום. אז יש בי פחד שאותן תופעות יהיו לי עם הפריזמה. -
Edit כל כדור הוא שונה ככה שאי אפשר באמת לדעת..תראי אם את באמת צריכה את זה, גם אם יהיה לך איזה כאב ראש או בחילה כמה ימים זה שווה את זה בסופו של דבר.
השאלה שלפחות אותי מאוד מעסיקה זה האם אני צריכה את זה כרגע
-
Edit
א חבר קהילה · 29.12.2016היי לינוי , גם אני בת 18 ובכיתה יב , אני סובלת מגיל 12 מחרדות ודיכאון קל , בהתחלה לקחתי פריזמה ולאט לאט הפסקתי כי חשבתי שאוכל להסתדר בלי אחרי כמה חודשים המצב שלי נהיה ממש גרוע , הרגשתי שהפריזמה לא תעזור ועברתי לציפרלקס , תמיד העסיקה אותי המחשבה הזאת שבעצם החיים שלי תלויים בכדור קטן , עם כמה שזה עצוב בלי הכדור אני פשוט לא יצליח לתפקד ולקום ליום שגרה רגיל , זה קשה לפעמים ההרגשה שאת צריכה להסתמך על כדור ושבלעדיו את לא יכולה בעוד אחרים חיים את החיים הטובים שלהם בלי שום כדורים , אבל לאט לאט אין ברירה ומבינים שהמצב יכל להיות גרוע יותר , אני -
Edit היי אנונימית, אפשר לשאול איזה תופעות לוואי יש לציפרלקס? -
Edit
א חבר קהילה · 30.12.2016האמת שאני עדיין לא בטוחה במאה אחוזים שמה שקורה לי זה מהציפרלקס, אבל מאז שהתחלתי לקחת אני סובלת מכל מיני כאבים ותחושות שחוזרות על עצמן , כמו כאבי בטן , בחילות , סחרחורות , כאבי ראש ועוד. מה שעוד מבאס בכדור הזה הוא שלהיגמל מימנו נורא קשה , כלומר קרה לי ששכחתי יום אחד לקחת וכבר את מרגישה על הגוף שלך הרגשה לא טובה ומצב הרוח יורד מצד שני עם כל החסרונות הוא גרם לי לקום מהמיטה ולתפקד מה שלא הייתי עושה בלעדיו
פשוט צריך לנסות להתרגל ולהשלים איתו , ואם את מרגישה שאין לך בו צורך ואת רוצה להפסיק אז תצטרכי לעשות את זה בהדרגה איטית מאוד , כי קשה לה -
Edit
אורית זאבי יוגב מ.א בפסיכולוגיה קלינית – רפואית מן האוניברסיטה העברית בירושלים ותואר מ.א קליני בעבודה סוציאלית מאוניברסיטת חיפה. זוכת פרס האוניברסיטה ע"ש קלנר על הישגים יוצאי דופן בטיפול במשפחות רב בעיתיות. עבדתי הרבה עם הריונות בסיכון ובמחלקות פסיכיאטריות סגורות. בשנים האחרונות בעקבות עבודה במרפאה אנדוקרינולוגית עוסקת רבות בהשמנה קיצונית של מבוגרים, נוער וילדים ואף כתבתי על כך ספר, "רדו ממני", שמשפיע על אופן ראיית הנושא והטיפול בו.מנהל קהילה · 31.12.2016שלום לכל הכותבות והכותבים. נתחיל מזה שאני מאוד מאוד מבינה את ההתלבטות ואסיים בכך שההחלטה על לקיחת טיפול תרופתי היא אך ורק של מי שאמור לקחת את הטיפול. טיפול תרופתי צריך לקחת מתוך הסכמה פנימית ואפילו אהבה כלפי הכדור.... נשמע הזוי אני יודעת אבל למי שכבר החליט לקחת כדאי שכשהו לוקח להיות במקום של השלמה והודיה. ועכשיו לעצם העניין : טיפול תרופתי איננו חייב להיות לכל החיים לעיתים לוקחים אותו לתקופה ובה כאשר מתחזקים נפשית ו/ או לומדים להתמודד עם הגורמים שהביאו לחרדה ניתן להפסיק את הטיפול התרופתי ( בהדרגה ועל פי הנחיות רפואיות) וישנם אנשים שלעו -
Edit בעייה בכדורים האלה שאחרה כמה שנים מפסיקים לעבוד ומוסיפים ומעלים מינון אפילו שאדם נהיה פחות חרד -
Edit לינוי,את צעירה וכל החיים לפנייך. מה שלא תחליטי,חשוב שתטפלי במקור הבעיה ולא רק בסימפטום... אני התחלתי עם סרוקסט בגיל 21 והופ ממאתי את עצמי חיה איתו 17 שנה!!! הכדור היה מתנה בשבילי וקצת נפתחתי לעולם בזכותו,אבל מהאהבה הגדולה ,בשנה האחרונה זה הפך לשינאה ותיעוב והחלטתי להיגמל בכל מחיר. כרגע אני נקייה שבועיים,ופיזית זה לא קל וגם מבחינה נפשית-זה אתגר להיגמל ומפחיד. אל תגיעי למצב הזה,זו עצתי לך
האם אתה בטוח שברצונך למחוק את הפוסט?
שים לב: הפוסט יימחק, אך התגובות אליו יישארו זמינות.
הפוסט שפרסמת נמחק

- 0
- הגיבו
- שתפו
דווחו- 0
- הגיבו
- שתפו
דווחו- 0
- הגיבו
- שתפו
דווחו- 0
- הגיבו
- שתפו
דווחו