אשפוז יום, חודש שלישי. נכנסתי עם דיכאון קשה, החמרה של דיסתימיה שקיימת מאז ומתמיד. דיכאון שנגרם מאובדן של אדם קרוב מאד. הייתי עם 5-6 תרופות כשנכנסתי. הורידו בהדרגה, הוסיפו אחרות. הייתי במצב רגיש נורא, הכל נוגע, בוכה כל הזמן, נפגעת, מתבודדת, מוצפת מטראומות מהעבר שפתאום עולות. ועכשו פתאם כמה ימים רגועים. לא מחוברת לשום כאב, כאילו נעלמתי לעצמי. ולא רציתי ככה לברוח. רציתי להצליח לגעת בעצב ולהתמודד איתו. נכנסתי לאשפוז ועזבתי עבודה שהחזקתי בה שנים כי לא רציתי להמשיך ככה, לדלג על הרגשות ולסחוב. רציתי לעמוד מול מה שמתמודדת איתו, לא להיעלם. מה