איפה להתחיל אפילו? אולי בזה שאני מרגיש נורא ומתבייש לספר איך אני מרגיש לאנשים שאני מכיר, מתבייש בעצמי ובמקום שאני נמצא בו, קשה לי לקום בבוקר או לצורך העניין גם ב12, קשה לי לישון, קשה לי הכל. ואני שונא את זה.
כשהייתי קטן היו מציקים לי המון ולא היו לי חברים כמעט.
זה הגיע למצב שבכיתה ז' פשוט הפסקתי לבוא לבית ספר כי המצב היה כזה גרוע וסיימתי את המבחנים בבית ואולצתי לעבור לבית ספר אחר..
ששם אחרי כל מיני שכנועים הסכימו להקפיץ אותי לכיתה ט מאיזה מחשבה שילדים בוגרים בכיתה י' כבר יהיו פחות בעייתיים
סיימתי את ט' ובכיתה י' שוב מצאתי את
הקהילות שלי
האם אתה בטוח שברצונך למחוק את הפוסט?
שים לב: הפוסט יימחק, אך התגובות אליו יישארו זמינות.
הפוסט שפרסמת נמחק