דווקא בימים קשים אלה שאני צריך תמיכה של חברים הם פשוט נעלמים אחד אחרי השני. אתמול עוד חבר קרוב נטש סופית. כבר שבוע שהוא לא עונה לטלפונים ולא להודעות. בחיי.אני מנסה להתרומם מהקרקעית ושוב נופל.. אני אחד שזקוק לחברים סביבי. כל עוד הייתי בסדר היו באים בערבי שישי,אוכלים ושותים יחד. חשבתי שהם חברים. עכשיו אפילו אחד לא נשאר בסביבה...
שלום לכולם
אני חדש כאן אבל לצערי ותיק בדיכאון.
הכל התחיל לפני 3 שנים כשחטפתי התקף חרדה שהגיע באמצע נהיגה וממש משום סיבה הנראית לעין. מאז אני מרגיש שאני הולך ודועך. העצב. הבדידות האפלה. אפילו האוכל חסר טעם. בהתחלה עוד נהניתי מדברים בסיסיים. בתי קפה. ארוחות בוקר בימי שבת,טיולים לחו"ל. אבל לאט לאט הכל התדרדר. העצב השתלט עלי. אין לי חשק לכלום וכנראה שזה מוקרן ממני גם אם אני מאד מתאמץ להסתיר."החברים" התחילו להתרחק. לא מתקשרים יותר . אני מנסה בכל כוחי להיות אופטימי. לחייך.אבל אין מה לעשות.רואים את זה עליי. אישתי המסכנה ניסתה וניסתה בכל כ
-
12 תגובות