הלוואי שהיה מישהו שהיה אכפת לו באמת כי כבר הפסקתי לשמוע את המשפחה שלי מדברים איתי על "הצרות שלנו גדולות יותר"
הלוואי שהיה לי את האומץ להרוג את עצמי לגמרי ולא סתם לדקור את עצמי בשביל להפוך את השריפה הנפשית לצלקת בעור
אז כמו שניחשתם חזרתי כי לא באמת הצלחתי להתמודד מבלי שיהיה מקום אחד שיזכרו אותי בו
אני מרגיש שאני הולך לאבד את השפיות שלי, אולי אפילו הולך להרוג את עצמי
אנחנו הולכים בקרוב לאבד את הבית, אבא שלי לא מתפקד, אח שלי לא מתפקד ואת אמא שלי לא מעניין כלום. אני ךא יכול לצאת לעבוד כי אני צריך להשאר כל הזמן לשמור על 2 כלבים שהם בעצמם נמצאים בתוך החרדה כך שהשינה שלי נפגעת, השינה שלי נהרסת אני לא מרוכז מתפוצץ לי המוח שורפות לי העיניים ואני לא יכול לעשות כלום חוץ מלשקוע בדיכאון ולסבול מנדודי שינה. גם בלי זה השינה שלי איומה, גם בלי זה החיים שלי
- 0
- הגיבו
- שתפו
דווחו