היי חברים וחברות,
יש לי 'הסטוריה' של חרדות לחצים.. זכרונות, מחשבות אובדניות וכל הדברים האלה..
הייתי עם עובד סוציאלי מגיל 15-16 עד גיל 17 בערך ( כיתות תחילת י עד אמצע יא )
וטיפול תרופתי מ י' עד סוף יב ( שלוש שנים)
הפסקתי בסוף החופש הגדול שנה שעברה..
החרדות הדכאון והמחשבות השליליות חזרו לי במכינה ..
כי האווירה היית קשוחה לי מידי אבל סיימתי את המכינה עם קושי רב (:
עכשיו אני בצבא, מתחיל חודש חמישי שלי בצבא..
והמצב ממשיך להדרדר.. מבחינת בכי כמעת כל יום.. רעיית העולם כשחור .. הרגשת בדידות בגלל התפקיד והחרדה שיש לי מאנשים והחוסר
קצת על עצמי
ילד בן19.5 ,
בחור שמנסה להבין את העולם , את השמחה את איך להחבר לנשמה של עצמו של האנשים סביבו-
רוצה שאהיה טוב אבל תקוע בתוך הרע לפעמים ..
יש הרבה מה ללמוד כדי לעזור לאנשים אבל רוצה להוקיר טובה כי בלתי את הטוב באנשים.
כן , קצת בחור מצחיק שלא מבין את המשבצת" קצת על עצמי" או שפת בני האדם השונים
הקהילות שלי
האם אתה בטוח שברצונך למחוק את הפוסט?
שים לב: הפוסט יימחק, אך התגובות אליו יישארו זמינות.
הפוסט שפרסמת נמחק