אנונימית76

אני מרגישה לבד בתוך משפחתי, אתמול בערב ישבנו לאכול ארוחת שישי, אבא לא החליף איתי מילה בקושי, רק שאל איך היה בטיול, אני לא מעניינת אותו, בבית מדברים רק על כסף. "כמה הוא הרוויח וכמה הוא עשיר" לא מסתכלים עליי,לא רואים אותי ... ישבנו בסלון לצפות בתוכנית, לא דיברו איתי ניסיתי להצחיק אותם עם אפליקציה,לייצור אווירה מצחיקה משפחתית ....לא התייחסו. אני מרגישה אוויר, תבינו-אני מובטלת,הלב שלי שבור בגלל הבוסית שפיטרה אותי ציפיתי מהוריי שברגעי הקושי יחבקו אותי ויגידו הכל בסדר נעזור לך למצוא עבודה חדשה .. נכון אני לא תינוקת,בת 25. אבלעוד...

אני מרגישה לבד בתוך משפחתי, אתמול בערב ישבנו לאכול ארוחת שישי, אבא לא החליף איתי מילה בקושי, רק שאל איך היה בטיול, אני לא מעניינת אותו, בבית מדברים רק על כסף. "כמה הוא הרוויח וכמה הוא עשיר" לא מסתכלים עליי,לא רואים אותי ... ישבנו בסלון לצפות בתוכנית, לא דיברו איתי ניסיתי להצחיק אותם עם אפליקציה,לייצור אווירה מצחיקה משפחתית ....לא התייחסו. אני מרגישה אוויר, תבינו-אני מובטלת,הלב שלי שבור בגלל הבוסית שפיטרה אותי ציפיתי מהוריי שברגעי הקושי יחבקו אותי ויגידו הכל בסדר נעזור לך למצוא עבודה חדשה .. נכון אני לא תינוקת,בת 25. אבלעוד...

לא שכחתי את הבוסית גם אחרי הטיול שעשיתי. אני לא מעכלת שאני לא עובדת ולא קיבלתי פיצויים על הפיטורין.

לבקר את משפחה שלי לנקות את הראש. אני עדיין לא מעכלת שפוטרתי סופית שהבוסית אמרה לי לא לשלוח לה לעולם הודעות עצוב לי שעד שהיא נתנה לי צאנס לחזור לעבוד אצלה חירבנתי הכל בגלל האובססיה כלפייה שנחשבה "הטרדה." זה נגמר קשה לי אני עדיין בסרטים אולי תתקשר אליי יום אחד...... קשה לי להמשיך הלאה ....... אני אצל אחותי ויש לה בנות מתוקות אני חושבת שלא אהיה אמא עם כל החרדות שלי... הלחצים... לא אצליח לתפקד זו אחריות הפחד שלי זה בגיל 40 להתעורר בלי ילדים...

הבוקר שלי התחיל קצת רגוע, יש לי כאבי מחזור קשים שקצת גורמים לי לעייפות... לא דיברתי עם הבוסית שלי יומיים, אני מנסה להיגמל ממנה. להפסיק לשלוח לה הודעות אתם יודעים? זה כל כך קשה לי לשלוט במחלה שיש לי(אובססיה כפייתית!) זה פשוט קשה!! אני משתדלת מנסה לא לחשוב עליה מנסה להתעסק בעבודה שלי... מנסה להילחם בהפרעה הזו... היא הרבה פעמים מנצחת אותי. אבל אני לא מרימה ידיים.....