למה זה כל כך קשה להיות נורמלי?
כל כך הרבה אנשים מסתובבים בחוץ, וכולם כל כך נורמליים.
ואני זו שנפלה על הסטיסטיקה של הפגומה.
כשישבתי באוטובוס היום מקדימה, ראיתי איך עולים לאוטובוס כל כך הרבה אנשים ומעבירים את הרב קו שלהם,
וכל פעם שהרב קו מועבר כתוב שם, את הפרופיל שלו.
אז עולה צעירה אחת.. רשום סטודנטית.
עוד אחת אחריה.. סטודנטית.
והנה עוד תלמיד שעולה..
הנה מישהו שיש לו חופשי חודשי, הוא בטח עובד.
הנה עוד מישהי שחוזרת כל יום כנראה מהעבודה
ועוד סטודנטית, שנראית בסדר גמור!
והנה עוד אמא עם תינוקת.
ומישהי שמדברת
כשאני עוד במיטה ומחכה שההורים יסעו לצפון כדי לקום, אלה המילים שאבא אמר לאמא.
אני שוקלת אם לכתוב לה ששמעתי הכל.
ההודעה כבר מוכנה, רק צריך ללחוץ על שלח.
אני לא רוצה שהם יתחילו לריב שוב וכל הטיול שלהם ייהרס.
זו לא פעם ראשונה, זה קורה על בסיס יומי. את המשפט הזה ספציפית שמעתי מלא פעמים. אבל הם לא יודעים.
אני שואלת מה הטעם להגיד ששמעתי?
יש לי המון ניסיון עבר איתם, אני יודעת שזה רק יגרור ריב אחר ריב אחר ריב ובסופו של דבר, אני גם ככה ארגיש גרוע.
אבל איך מוחקים מהראש דברים כאלה שנחרטים לנצח?
- 0
- הגיבו
- שתפו
דווחו