הכאב, העלבוןהוא צורב –כמו כיסא שנזרק על הלב.הוא שורף –כמו מחבת לוהטת על האש.זה צורב,לא נותן מנוחה,לא נותן להיות שליו. אין אדם שיבין,אין אדם שיוכל לרפא.זה יהיה שם תמיד –כמו פצע בפה,לא מבריא,לא מגליד,שותת דם, מחריש,כה נורא,הפצע הזה. הוא גדל בתוכיכמו מפלצת,לא מחונכת, לא מסורסת.הוא רוצח אותי,הוא רוצה את הכול.נוגס בכל חלק בי,שופך ידע, תקווה וחלום שפעם היו…