בעלי הוא מתעלל. נפשית, רגשית, כלכלית. והיו פעמים שממש על הגבול של הפיזי. אבל אף פעם לא הכה. אחרת כבר היה לי קל ללכת. אחרי המון קריאה ונסיון להבין מי הוא ומה הוא הבנתי שהוא סובל מהפרעת אישיות גבולית, ונרקיסיזם. בטוחה שעוד כל מיני דברים שאינני מכירה היות ואני רק אשתו. לא אשת מקצוע בתחום. הוא אלכוהוליסט. והוא אמריקאי. אז הוא פה לבד. יש לו רק אותנו. אני ושני הילדים. וחברים שצברנו. אני רוצה כל כך לקום וללכת. לעזוב אותו ולהתקדם הלאה למשהו טוב ובריא. לחוות שוב אהבה שהיא אמיתית ואמינה. אבל מרגישה שאין איך לצאת מכאן. הוא כל כך מנותק מהמציאות.
גיליתי לאחרונה שבעלי מגלה תסמינים קלאסיים של נרקיסיזם. אנחנו נשואים 6 שנים ובפועל מכירים 11. הוא שקרן. כל דבר קטן מסופר אצלו בהגזמה. יש ימים שהכל יפה והחיים כיפיים. ואז יש ימים, לרוב לילות, שהכל שיט. הוא מכור לאלכוהול. וכשהוא שיכור הכל קשה ומכוער. הוא מעולם לא באמת היכה אותי או הכאיב לי ממש. אבל אני מפחדת שהיום הזה יבוא. או שיכאיב לילדים או גרוע מכך. יש ימים שאני מייחלת שרק יעיף לי איזה אגרוף לפנים או לבטן. ככה שתהיה לי סיבה ממש לגיטימית לקום וללכת ולא לחזור אליו לעולם. אבל בפועל ההתעללות שלו היא רגשית, נפשית, מניפולטיבית. הערב ניסיתי
- 0
- הגיבו
- שתפו
דווחו- 0
- הגיבו
- שתפו
דווחו- 0
- הגיבו
- שתפו
דווחו- 0
- הגיבו
- שתפו
דווחו- 0
- הגיבו
- שתפו
דווחו- 0
- הגיבו
- שתפו
דווחו- 0
- הגיבו
- שתפו
דווחו