אני כואבת. הלב שלי שורף. הימים עוברים בסבבה והלילות כל כך קשים. רוצה לצרוח החוצה את הכאב. מרגישה שהפסיכולוגית לא מבינה אותי בכלל, לא שומעת את המצוקה. רק מאיימת שאם אתאשפז שוב הטיפול ייגמר. אני לבד. ההורים תומכים אבל לא באמת יודעים איך לעזור. הפרעת האכילה משתלטת עליי, אני לא מפסיקה לאכול כדי לא להרגיש. הכל כואב. מה עושים?