אני אדם מופנם ומתבודד. אני אוהב לחקור את העולם הפנימי שלי ואת עצמי ואת העולם בדרך שעוד לא ניסו.
אני אוהב את הייחדיות שבדברים, גם אם הם קטנים. אני אוהב ללמוד מתרבויות שונות וליישם זאת לחיי אם זה מתאים, אם לא זה עדיין כיף לדעת וללמוד.
אני אוהב להתאמן, ללמוד יפנית, ולנגן בגיטרה כשאני מוצא זמן. שלושת הדברים האלה הם מרכז חיי. ועם הזמן עוד דברים מתווספים לחיי ונהפכים למרכז חיי.
אך חוץ מלמידה אני אוהב לכבוש יעד אחר יעד כאשר זה נוגע למטרות שלי. אני אוהב את הריגוש שיש בזה ובכוח שזה מעניק.
מעבר לזה אני אוהב להקשיב לאחרים ולתמוך כשאפשר וגם זה נותן לי כח מסוג אחר.
נהייתי לבד ללא אנשים חשובים בחיי כי תמיד אני מחפש את הדרך שלי להתפקס במטרות. אני מחפש דרך שהמוח יתפקס רק בדבר אחד בלבד
וזה המטרות שלי.
כאן אני הולך לדבר אילו החלטות אני עושה ואילו מסקנות אני מגיע אליהן. אני ממשיך כאן במסעיי הלבד שלי.
איך אני מתפקס וכיצד אני מפתח את עצמי כמה שיותר,לבד.
אני כבר לא מצליח לישון. חשבתי שזה קשור לפקטורים חיצוניים מקודם.אבל אני מבין שאין להם קשר...
חשבתי גם כי אולי אני העמסתי על עצמי.
טוב, זה עדיין בגדר האולי כי לא אני לא חושב שזה רק בגלל זה.
האמת היא שאני תמיד מצליח לשכוח פרט אחד כאילו אין לו השפעה על איך אני מרגיש. הפרט הזה היא התמכרות. אני בגמילה. והשינויים ההורמונליים קורים בעקבות זה. מלא מצבי רוח, ומרגיש לי שהורמון הסטרס עולה בלי סיבה באמת כי אני לא לחוץ ממשהו. אבל הורמון הסטרס לא עולה כי אני לחוץ רק או לא.
מה הטעם להדחיק את זה... אני סובל ומבקש תמיכה. שיקשיבו לי, שיראו אותי ושיס
אני מרגיש חלש, אבוד, חסר תקווה, וכואב לי הראש מלחשוב.
שום דבר לא ברור לי בכלל. לא הטווח הקצר והטווח הארוך מעט מעורפל חוץ מהתוצאה הסופית שהיא ברורה לי לחלוטין. אבל שאר הדרך לשם מעורפלת לחלוטין... אבל הבנתי שהתפקסתי בדבר הלא נכון. הייתי עיוור לכן הכל מעורפל... הייתי טיפש להאמין בדברים הקלים. הייתי תמים. לא הייתי חכם במיוחד. אני עייף, מאוד. אני סובל גם מאוד. אין בי אופטימיות יותר. אבל זה לא משנה.
הגוף שלי עייף וכואב. וכל הנפש שלי מאוד עייפה. אבל המנטליות שלי יציבה. כי אני זה שמחזיק אותה. הקוד זה מה שמחזיק אותה.
רגשות, מחשבות... זה לא
אני מבין שבגדתי בכל ההרגלים שבניתי. הלכתי אחורה במקום קדימה. אני חושב שרציתי להרגיש שהעיקר יש התקדמות מסויימת, לא משנה הכיוון.
אני זוכר איך המשמעות נעלמה לה עם הזמן, כל מה שהיה לי זה הרגלים, הרגלים שאני פועל באופן אוטומטי אך אין סיבה במדוייק למה ההרגלים האלו נוצרו, יותר נכון למה יצרתי אותם.
ואז החלטתי לטעות. וזה בסדר. זה היה צריך לקרות.
הכינוי שבחרתי הוא לא סתם. בתהליך הזה שהייתי מצאתי נזיר.
נזיר שלימד אותי כל מה שרציתי ללמוד. וחיפשתי אותו במשך תקופה מאוד ארוכה וקשה. ודי בגדתי בו ברגע שבגדתי במה שהוא לימד אותי. הוא לא כועס אך
בוקר טוב לך
אני שמח לקרוא שלאחר תהליך קצר של התבוננות עצמית בזמן הכתיבה
אתה מרגיש טוב יותר
ומקווה שתגיע לFLOW שלך
לזרימה באיזון והרמוניה בגופנפש והסביבה
לYING YANG
שכמו שאתה מכיר בוודאי הוא לא מחולק לשחור ולבן בקווים חדים
אלא שלובים ונמצאים אחד בשני
בהצלחה במסע שלך
- 0
- הגיבו
- שתפו
דווחו