הרי טוב לי בסך הכל. לא מבינה מה עובר עליי, מרגישה שהכל גדול עליי, שלא באלי כלום, רק רוצה שקט, לנוח לבד באיזה חוף שקט. אבל אחרי שניה אני מתחילה להתגעגע לילדה שלי ולהורים שלי ולבעלי.
איך להסביר למישהו מה עובר עליי, אם אני לא יודעת מה זה ?
אני בחיים לא אפגע בעצמי כי אני באמת אוהבת את החיים, אבל אני מותשת כל כך ממצבי רוח בלתי פוסקים, מגרנות ועייפות וחוסר חשק להתקדם למרות שאני כמהה להצליח ולבנות חיים מדהימים לילדה שלי ולמשפחה שלי . רק בת 27 ומרגישה בת 80 וכל כך לבד כי אני לא משתפת .
הקהילות שלי
האם אתה בטוח שברצונך למחוק את הפוסט?
שים לב: הפוסט יימחק, אך התגובות אליו יישארו זמינות.
הפוסט שפרסמת נמחק
אני בן 31 מרגיש בן 90 אני חי את החלום סתם בצחוק
- 0
- הגיבו
- שתפו
דווחואילנה יקרה, לפעמים למצב רוח קשה ולדיכאון אין שום קשר לנסיבות החיים. את מסבירה במשפט אחד את מה שקורה לך: "מרגישה שהכל גדול עלי" - המשפט הזה אומר שאת כנראה באיזה סוג של שחיקה ועייפות. אולי זאת האימהות (אימהות היא עסק מעייף ןמתיש נפשית ואין לכך שום קשר לאהבתנו את הילדים)? אולי זאת הזוגיות?
משפט מפתח אחר במה שכתבת "כול כך לבד כי אני לא משתפת" - יקרה, אינני מכירה אותך ואינני מכירה את מצבך בחיים אבל גם אם הכול "תותים" לפעמים בעיקר בגיל צעיר כמו שלך פתאום חשים חוסר כוחות לשאת את כול החבילה התובענית הזאת של המשפחה הגרעינית, המשפחה הרחבה,
- 0
- הגיבו
- שתפו
דווחו