היי, מקווה שהפוסט לא יפגע באף אחד.ת. אשתי סובלת מחרדות כעשור (התחיל כשעברנו לגור יחד רחוק מעיר ילדותנו). החרדה מגבילה את חיינו מאוד, אשתי לא נשארת בבית לבד, אפילו לא לכמה דקות, טווח הנסיעה שלנו קצר מאוד ובאופן כללי כל אירוע מלווה בהמון תכנונים וחששות. ההתמודדות משפיעה כמובן מאוד גם עלי, לפעמים אני מרגיש שאני יותר מוגבל ממנה (לצורך העניין, היא יכולה להיפגש בספונטניות עם חברה - בתנאים מסוימים), לי האופציה לא קיימת, כי מישהו צריך להיות איתה בבית או שהיא צריכה ללכת למקום אחר. במהלך השנים ניסיתי לתמוך מאוד ולפני כמה שנים חל שיפו