כן, כבר שעות רבות אני במצוקה קשה מאוד, היא סוגרת עלי, ואין מי שיושיע ואין עם מי לדבר. אבל אני טיפוס אנטי אובדני. גם לי הפעולה שיכולה להביא לסופי, אני מלאת כאבים פיזיים, אין לי כוח לכאבים נוספים. אני אדם אופטימי, לא מוכנה להפסיד את הטוב שמצפה לי בעתיד. והכי חשוב הבטחתי לבתי וגם בעלי זקוק לי, כלומר, עוד צריכים אותי בעולם הזה. אז לא, גם צצה לה המחשבה האובדנית, והיום היא צצה הרבה, תוך שניות היא נעלמת. אבל לא האור מגיע במקום המחשבה האיומה הזאת. כי כשהמצוקה לוחצת,והנשמה כואבת, והנפש צועקת, אבל מי שישמע אין. אז אני חשה שאני על סף אובדן א