לפעמים אני שואלת את עצמי מצי זה ישתנה? , כי כמה אפשר להרגיש בפנים במצב שכזה, אז עוד שריטה ועוד חתך , כי עוד סתם יום עבר לי ״לא מוצלח.״, ועוד שיפוטיות חסרת היגיון, על פלג הדוף התחתון והעליון, ועוד חציית גבולות ומחשבות על תחבולות. זה מאוס עליי, כל העניין , כל השנאה העצמית והאו סי די שלי גם, והסרנדה לפעמים מחליטה לעזור אבל בליבי לא שוכחת ליצור עוד חור - מהתקפים של כעס, סחרחורת ורצון לא לקום מהמיטה, ועם כל זה המצב לא כזה נורא. זה נשמע כאילו אני לחלוטין מגזימה, וזה תמיד נשמע כך, על אף שאימצתי בשקט במקלחת מבלי להגיד אפילו פעם אחת ״אחח״