שלום רב,
אשמח מאוד ללמוד מחברי הקהילה - כיצד מתמודדים עם התפרצויות זעם של חולה דמנציה. ההתפרצויות מגיעות פתאום, משום מקום, ללא טריגר נראה לעין וכוללות קללות, האשמות, העלבות ועוד. מדובר באישה בת 85 שסובלת מדנציה התחלתית.
תודה על כל תרומה לנושא.
האם אתה בטוח שברצונך למחוק את הפוסט?
שים לב: הפוסט יימחק, אך התגובות אליו יישארו זמינות.
הפוסט שפרסמת נמחק
שלום וברכה:
נשמע באמת התמודדות לא פשוטה. קשישים שסובלים מדמנציה - נראה כי משהו משתנה באישיות שלהם וזה משפיע כמובןעל כל מערכת היחסים. ההבנה כי ההתפרצות לא מכוונת כלפי באופן אישי ולא נשלטת ע"י האדם הדמנטי לא תמיד עוזרת לי לשאת את עוגמת הנפש והעלבון (על אף שחידוד המודעות לכך כן יכול קצת לסייע ולהפחית את הרגשות השליליים). כשמדובר ביחסים קרובים כמו הורה ובן/בת קיימים גם הצער ותחושת האבל על משהו שאבד ולא יחזור לקדמותו. אני חושבת שלצערי אין פתרון קסם להתמודדות עם הנושא, אבל ניתן כן לעשות מספר דברים:
1. כמובן לחדד ולחזק את המודעות לנושא
- 0
- הגיבו
- שתפו
דווחו