מארבע בחושך עד עשר באור.
זאת היממה שלי בו
עולמי הקטן והזריז
ומסתובב מהר מידי.
להספיק לעשות
להספיק לחייך
להספיק ללמוד
ואז, החושך זורח
ומתחילות השעות הארוכות של הצפייה עד שאלך לישון
בצפייה לשעות הקצרות בהן אני נושם.
ואני פוחד
ואני נחנק
ואני כואב
ואני עייף
ומצפה ליום שיאיר בחסדו שוב
לשעות כה מעטות.
אם לפני שבעה חודשים היו אומרים לי שפרקוסט יהיה החבר הטוב ביותר שלי הייתי צוחק..
מאדם עסוק בעבודה ותחביבים ופעלתן כמו שלושה צעירים, הספיקה נפילה גרועה על הכתף ושני ניתוחים לא קלים וזיהום קשה לשנות לי את החיים בבת אחת.
הפיברומיאלגיה הפכה את הפציעה הקשה לדבר מישני..
לילות בלי שינה, כאבים בכל הגוף, תשישות וחולשה מוטרפת.. ולא פחות גרוע? שלא מוצא בנתיים רופא שיתן לי סימן קריאה ולא עוד סימני שאלה.
מי שלא חווה לא יכול להבין את המכה האיומה במחלה הזו..
מישהו מכיר רופא שממש מומחה בתחום?
