הרבה זמן אני מרגיש ערפל מוחי ,חוסר חשק לבצע את המטרות שלי וחוסר קרקוע לאדמה. אני מרגיש שאני פה אבל לא באמת פה, שהמוח שלי נאטם ולא משתף איתי פעולה ואני באוויר. יש לי מטרות שרשמתי אותן אבל אין לי באמת את המוטיבציה לבצע אותן וכל מה שאני עושה זה לקום מהמיטה ולחזור אליה בזמן שהסביבה הקרובה שלי מיואשת ומאוכזבת ממני . בנוסף, אני מתמודד עם תסמונת טורט והטיקים שלי מדי יום מחמירים ואני נמצא בטיפול שנקרא נויורופידבק,אך אני לא רואה איזשהו שיפור משמעותי. אני מזניח את עצמי -אוכל דברים לא בריאים,מעשן,ושותה קצת פה ושם ערק לימונדה בבית.. ואני בבועה הז
החיים לצד הדיכאון
האם אתה בטוח שברצונך למחוק את הפוסט?
שים לב: הפוסט יימחק, אך התגובות אליו יישארו זמינות.היי אני מתמודד עם תסמונת טורט .יש לי התקפי טיקים רצופים וזה מקשה עליי להירדם ,ולחיות. אני סובל מאוסידי דיכאון חרדות ואני לא חי , אני פיזית חי אבל מת מבפנים. אני לא יודע מה לעשות עם עצמי , אני לא מצליח להתחבר לעצמי ולהבין את שורש הבעיה. אני אבוד. הרצון למות גובר כל יום מחדש ואין מנוח לכל מה שאני עובר . כל יום אותה התמודדות וכוחותיי אזלו.מה הטעם לחיות? מה שווה לי להישאר ולהילחם? הרי זה אותה מלחמה ללא הפוגה.אני בסך הכל פורק אבל בא לי חופש ,שלווה,שקט נפשי .. הטיקים האלה לא נגמרים .. נחירות ו״נביחות״ ברצף.. אני מתחרפן. בבקשה שאלוהים יקח או
-
Edit
מנסה לנשום עברתי ניתוח שרוול סובלת מטרשת נפוצה ומחרדת נפוצה(-: I'm so lonelyחבר קהילה · 21.10.2022ואי עצוב לשמוע אתה בטיפול או מתכנן כזה? נשמע שממש קשה לך אז אל תישאר לבד בזה
תנסה לחשוב איך את יכול לעזור לעצמך ובינתים חיבוק גדול(-: -
Edit
אורית זאבי יוגב מ.א בפסיכולוגיה קלינית – רפואית מן האוניברסיטה העברית בירושלים ותואר מ.א קליני בעבודה סוציאלית מאוניברסיטת חיפה. זוכת פרס האוניברסיטה ע"ש קלנר על הישגים יוצאי דופן בטיפול במשפחות רב בעיתיות. עבדתי הרבה עם הריונות בסיכון ובמחלקות פסיכיאטריות סגורות. בשנים האחרונות בעקבות עבודה במרפאה אנדוקרינולוגית עוסקת רבות בהשמנה קיצונית של מבוגרים, נוער וילדים ואף כתבתי על כך ספר, "רדו ממני", שמשפיע על אופן ראיית הנושא והטיפול בו.מנהל קהילה · 21.10.2022יקר, אני ממש ממש מבינה אותך!!!! בכול פעם שנמצאים בתוך סבל שאין לו תאריך תפוגה המחשבה על מוות היא מוצא פנטזיומטי לגיטימי.
לא באמת רוצים למות אבל רוצים לסיים את הסבל. אינני בקיאה בטורט אבל יודעת שיש מגוון טיפולים שמקלים על המצב, האם אתה מטופל?

היי לך,
מצטערת שאתה בלופ קשה כזה ובינתיים כמו ללא מוצא.
שאלת מה עושים? אל תרים ידיים, תמשיך לנסות לקבל תמיכה, יש שיטות שונות, מטפלים שונים, מישהו בטח יוכל לעזור לך.
תעשה דברים שעושים לך טוב, כמו מוזיקה, הליכה, ספורט, אולי ליד הים? משהו שיצחיק אותך? צחוק טוב למצב רוח ובריאות.
יודעת ומבינה שזה לא קל בכלל, אבל המחשבות שלך משפיעות.
?????
- 0
- הגיבו
- שתפו
דווחויקר,
אתה כותב כאן וזה אומר שאת השלב הראשון כבר עשית
כך שאני גאה בך על השיתוף כי זה לגמרי לא מובן מאליו.
הכתיבה יכולה להקל וגם לעודד את מנגנוני הריפוי כך שאתה מוזמן להמשיך לכתוב ולשתף אותנו כאן.
אתה כותב שהשרות הצבאי היה טראומטי כך שמרגיש שעברת חוויות לא פשוטות בכלל.
אנחנו כאן כדי להקשיב ולתמוך ואתה מוזמן לשוחח איתנו במקביל גם בטלפון או בצ'ט ולפרוק את כל מה שמעיק עליך.
שולחת לך הרבה חיזוקים ותקווה ?
- 0
- הגיבו
- שתפו
דווחו