כבר שנתיים אני עובר תקופה לא פשוטה מכמה סיבות: בעיות רפואיות במשפחה בראשם של אבי שסובל ממחלה חסרת מזור שמשאירה אותו עם כאב כרוני, נתק וסכסוף עם חלק מהמשפחה וחוסר הצלחה בלימודים שגורמים לי להיות רחוק מהמשפחה ולא לעזור כמו שהייתי רוצה. בנוסף, באמונתי, לא באנו לעולם במטרה מסוימת אלא אנחנו בעלי חיים יותר מפותחים. כל האמור לעיל פשוט הוציא לי חשק מהחיים. מבחוץ אני מחייך וצוחק כדי לשדר חוזק למשפחה ולסביבה, אבל לא עמוק בפנים עצוב ומדוכא. מבחינה רציונלית, אמורים להיות לי את הכוחות הנפשיים: עשיתי שירות משמעותי, עברתי תקופות קשות, אני מתחתן עוד