אני מרגישה שהחצי שנה האחרונה פשוט קשות מידי עבורי, העיפו אותי משני מעגלים חברתיים שנהיו אחד לאחר עזיבתי. נותרה לי חברה אחת, הכי קשה לי זה שאני לא יודעת אם אני מכניסה את עצמי לסרטים וממציאה הכל, המנהיגות של ה 'להוציא אותי מהחבורה' משפיעות על שאר הבנות חבורה, צוחקות עליי, משתפות דברים אישיים שלי ומסכסכות אחרים איתי, נכנסת לדיכאון שוב, במשך 3 חודשים לא הלכתי לבית ספר ולשיעורים כדי לא לראות אותן, אני לא מצליחה לישון, לאכול ולנשום מבלי שיהיה לי כל שעה חרדה קטנה. ראיתי את עצמי כבן אדם שלוקח הכל בפרופרציה, והעולם עוד גדול ויהיו לי הרבה חברות