לאחרונה יצא ששהיתי רבות וממושכות ליד מיטת חוליו של בן משפחה אהוב. הוא כבר בבית ובבריאות טובה ואני מוצאת שקצת קשה לי להתאושש מהחרדה, מהשהייה הממושכת שם, מהמחשבות.
עצות?
אמא ל - 2 בנות מדהימות וכלבה יפהפיה בשם קצפת, נשואה לחבר הכי טוב שלי וגרה בתל אביב מאז שאני זוכרת את עצמי. מתמודדת עם פיברומיאלגיה והשמנת יתר אבל זוכרת לנסות למצוא את ההומור והחיובי בכל דבר.
עצמאית ועובדת בשמחה גדולה מהבית או מבתי קפה באזור ונהנית מרגעים קטנים של אושר.
לאחרונה הצטרפתי לניהול הקהילות עם כל צוות כמוני.
שמחה להכיר
לאחרונה יצא ששהיתי רבות וממושכות ליד מיטת חוליו של בן משפחה אהוב. הוא כבר בבית ובבריאות טובה ואני מוצאת שקצת קשה לי להתאושש מהחרדה, מהשהייה הממושכת שם, מהמחשבות.
עצות?

מה דעתכם בעניין? אני חושבת שמחלות כאב מתחילות מכאב נפשי, ממשהו לא פתור או לא מטופל בנשמה שלנו ואולי טיפול נכון, רגשי או נפשי יכול להקל עלינו את המכאובים. מה דעתכם?

אני חושב שהכללה כזו לא נכונה וחסרת בסיס.
מצב נפשי או סטרס קבוע כן יכול להיות טריגר למחלות רבות, אבל בטוח שזו לא האופציה היחידה או הנפוצה ביותר וכנראה אם כבר אז תהיה חלק ממכלול של סיבות.
ההכללה הזו נפוצה יותר כסטיגמה מאשר כמידע שאושר במחקר.
הרפואה והמדע לא מתקדמים מספיק עדיין כדי למצוא פתרונות או אפילו מדדים לאבחון, זה לא אומר שאין, זה אומר שהרפואה עדיין לא הגיעה לשם, אין להסיק מזה שזה בעיקר נפשי.
זה ממש לא אומר שלא כדאי לנסות לטפל בצד הנפשי גם אם זה לא המקור של המחלה.
אני משער שיש ספקטרום של כמה הצד הנפשי יכול להוות טריגר למחלות.
וספקטרום ד
מסכימה
שלום נעמה ותודה על השיתוף:
בהחלט נשמע חויה לא פשוטה ואולי את חווה כעת סוג של טראומה. הוא בריא, אולם הדאגה לו והחרדה למצבו נמשכת. האם שוחחת עם מישהו, האם מישהו תמך בך כל התקופה או שיש לך איזשהם מקורות תמיכה כעת. יש היום מאוד חשיבות, משמעות ויותר מודעות לסבל של ה-CAREGIVER זה שתומך בחולה ונושא בעול.
נשמח לשמוע קצת יותרורד
- 0
- הגיבו
- שתפו
דווחואהלן נעמה, תודה על השיתוף ואני שמחה שאת פונה. יותר מתמיד יודעים לספר היום על השלכות התפקיד של בני משפחה מטפלים. החל מהעובדה שהם אוכלוסיית סיכון בעצמם וכלה בתופעות רגשיות יותר, רכות יותר כמו החרדה שאת מתארת.
גם חרדה מאפיינת תפקיד של בן משפחה מטפל.היא יכולה להתעורר תוך כדי הטיפול וגם אחרי. לפעמים במקרים כאלו- שיח עם מישהו מקצועי יכול קצת להקל קצת את מה שאת מתארת. זה לא חייב להיות משהו ארוך, לפעמים ממוקד מאוד.
האם זה רלוונטי לך? נשמע לך?
- 0
- הגיבו
- שתפו
דווחווואו אני מדברת על זה בצורה פתוחה וכנה.
תחשבי כמה זה לא פשוט לבן המפחה שלך.
כמה אשמה יש לו בגין השהייה שלך איתו בבית החולים .
כמה תחושת נטל, הוא יכול לחוש ויש מצב שחש.
וזה שהשתחרר לא אומר שהוא בסדר.
כולם צריכים זמן לעבד את הדברים , ולטפל בנפש שלכם.
לא פשוט לא לבן המשפחה, לא למטופל .
- 0
- הגיבו
- שתפו
דווחותראי את זה. זה יסביר לך למה כול כך קשה לו .
ומה זה מעגל מנטאלי סביב מטופל .
תלחצי על הקישור
- 0
- הגיבו
- שתפו
דווחואני חושב שכדאי לכם לצאת לים או לטייל מדי פעם רחוק מהבית לכמה ימים ועוד דבר תשתפי עוד מישהו בזה בהצלחה ובריאות
- 0
- הגיבו
- שתפו
דווחו