היי,

התלבטתי התלבטתי והנה אני כותבת כאן...

סבתא שלי נפטרה לפני חודש וחצי, אהבתי אותה מאוד מאוד. זה לא נחת בהפתעה, היא הייתה מאוד מבוגרת ובשבועות האחרונים לחייה כבר היה ברור שזה סוף הדרך. אני אוהבת ומחוברת מאוד לסבתא שלי ולתקופות בחיים חשבתי שזה מוות שממש לא אצליח להכיל, לא אצליח להמשיך לחיות אחריו, והנה הוא הגיע ואני חיה. לא סתם חיה, מגדלת ילדים ונמצאת עם תינוקת קטנה בבית. השגרה הזאת של חיים וילדים שלא עוצרת מצד אחד שומרת אותי פעילה ובתנועה- חיה, ומצד שני גם לוחצת עלי. אני מרגישה שלא התאבלתי כמו שצריך, שהייתי רוצה לעצור הכל ולא יכולתי,