פעם ראשונה שיום הזכרון יהיה כל כך קשה עבורי
אני נזכרת שבאופן קבוע לפני חודש הייתי שומעת שירי יום הזכרון ונהנית מהם כי הם יפים ומרגשים, אבל פתאום המילים מקבלות משמעות שונה כשזה אנשים שאני מכירה וזה פשוט לא נתפס.
אני גם מרגישה כבויה הרבה יותר, ולמרות שאני יוצאת מהבית כי אני גרה במקום יחסית שקט אני שמה לב שאני לא מתנהגת כמו בדרך כלל, אני לא מסוגלת לצחוק או לשמוע שירים או רק לפתוח אפילו כל דבר שקשור ללימודים.
וזה כבר לא קשור לסיפורי זוועות עם כמה שהם קשים אני פשוט פגועה מהאובדן, אף פעם לא נתקלתי במציאות כזאת שזה יכול לדפוק לכל אחד בדלת ואפיל
