יש ימים שאני קורא לאתגרים הנפשיים שלי 'באגים' 'פשלות' ושאר כינויים מועדפים.. 

יש זמנים שאני מביט במראה ורואה 'לוזר'

רגעים שהקשיים מתורגמים לרגשי נחיתות, 

 

ואז מתחיל הסרט שמתאר בשילוב מצגות ונימוקים למה אדם מן השורה לא יראה בי שווה בין שווים, למה אני לעולם לא יראה בעצמי שווה בין שווים, 

ותכלס, ההסברים שלו (של הסרט..) משכנעים, מי תרצה אדם שהחיים גדולים עליו עד כדי שהוא לא מתמודד? מי רוצה לשבת בחברת אדם שעסוק בלהתלונן על החרדות שלו?      מתי בפעם האחרונה חולשה חברתית, הסתגרות והיעדר ביטחון עצמי נתפסו בעיניי מישהו כ'תכונות אטרקטיביות מבחינה ח