אחרי תקופה של כמה חודשים מאוד מאוד טובים אני מרגישה את הריקנות שוב, מרגישה שאני עצובה בתכוני ועסוקה כל יום להסוות את זה בשמחה.
עצם ההכחשה עושה לי יותר גרוע עד שזה מתפוצץ, אני מרגישנ בלופ...
אין יום שלא עובדת לי המחשבה להתאבד בכל מקום שאני הולכת אני מדמיינת את עצמי קופצת או רצה לכביש ועכשיו זה הגיע למצבי קיצון במיוחד היום אבל הדבר היחידי שעוצר אותי זו אמא שלי היא לא תוכל לחיות בלעדי ואני לא רוצה לעשות לה עוד יותר רע

צר לי על מה שאת עוברת.
נוגע ללב איך שאת חושבת על אמא שלך. אולי זה גם הקול הפנימי שלך שרוצה לחיות.
טוב שיש לך את אמא שלך. את משמעותית בחיים ואת משמעותית בשביל אמא שלך.
מאחלת לך שתתחזקי ותראי גם את האור .
מצטערת שככה את מרגישה. זה כואב ועצוב וממש לא קל להתמודד עם תחושות יומיומיות כאלו.
טוב שיש לך את אימא שלך שהיא חשובה לך, מהווה עוגן ועצם המחשבה עליה מונעת ממך ועוצרת אותך מלפגוע בעצמך.
לפי מה שאת מספרת, חשוב שתקבלי תמיכה שתחזק אותך. האם ניסית לפנות לתמיכה מקצועית?
שולחת לך חיבוק לחיזוק ?
זו תחושה קשה, להסוות עצב פנימי בשמחה לא אמיתית כלפי חוץ. יש אומרים Fake it till you make it, אבל זה גובה מחיר, זה מתיש ולא עושה טוב.
אולי תנסי למצוא מה יחזיר לך את השמחה שהייתה בתוכך קודם? ככה שהיא תקרום עור וגידים? ?✨️
- 0
- הגיבו
- שתפו
דווחו