היי צהרים טובים,
אבי בן 78, אובחן לאחרונה במחלת PSP, לאחר שסבל תקופה ממושכת מחוסר שיווי משקל וחולשה בשרירי הרגליים באופן פתאומי. מאדם בריא ועצמאי שמקפיד להתאמן לפחות שלוש פעמים בשבוע, ללמוד, להיפגש עם חברים, לנפוש עם אימי, הפך לאדם תלוי, שברירי ומתוסכל. אימי, אחיותיי ואני שמנו לב לשינוי במצב בריאותו ממש בהתחלה, שוחחנו עימו על כך, ביקשנו ממנו שימנע לצאת לסידורים לבד כדי שלא יפגע אך אבי סירב להאמין, להכיל או לקבל את מצב בריאותו החדש והמשיך להתנהל כפי שנהג. עניין זה הוביל לנפילות ולפציעות הן בבית והן ברחוב וכמובן לאשפוזים קצרים בבית החולי
היי לך ?
מצטערת לשמוע מה שסיפרת. זו התמודדות לא פשוטה,
מבינה שעצם השינוי במצב הבריאותי, הפגיעה ביכולות והאבחון הרפואי על כל השלכותיו, כל אלו קשים להכלה ולעיכול. אביך מתקשה להתמודד עם השינויים ולקבל את המגבלות. את צודקת שהיה רצוי שיקבל טיפול רגשי שיקל עליו את ההתמודדות. אבל, הוא צריך לרצות, בלי שהוא ירצה זה לא יכול לקרות.
אפשר לנסות לשוחח איתו בשלווה, להסביר לו מדוע טיפול כזה יוכל לעזור לו, אולי אף לומר לו שאתן (האחיות והאימא) תרגישו יותר טוב אם הוא יסכים לנסות טיפול כזה, שלכן קשה, שאתן מודאגות ומה יש לו להפסיד אם ינסה?
אני מאוד מבינה את
- 0
- הגיבו
- שתפו
דווחוהי בת אוהבת ומודאגת,
באמת לא קל לראות את ההורים שלנו מתבגרים, מתמודדים עם הזקנה והשלכותיה, מחלותיה והסימפטומים השונים שלה.
כל המשפחה, כולל הדורות השונים בה, צריכים להתכוונן כל פעם מחדש למציאות עדכנית, שכוללת אולי יותר מגבלות, יותר דאגות ובכל מקרה כוללת שינוי.
הרשי לי להתחיל מהסוף, את רוצה עצות ותמיכה כיצד להקל על שניהם?
אם כך, אבקש ממך להקל קודם כל על עצמך.
יש לך שינוי שאת צריכה לעכל, לא רק מציאות שאת צריכה לתפקד בה.
היכולת לראות את הוריך עדיין בתור ״ראשי השבט״ שהקימו, ומצד שני ככאלו שנדרשים בסיוע, היא שינוי רגשי שלכן לא פחות משלהם.
אני מאחל
- 0
- הגיבו
- שתפו
דווחו