למדתי היום מונח חדש עבורי, טראומה מורכבת.
אני בן 50, שוב מאובחן במשהו חדש. התחושה מצוינת כי אני מקבל את עצמי, ולא מתחבא. אשמח למילת עידוד
למדתי היום מונח חדש עבורי, טראומה מורכבת.
אני בן 50, שוב מאובחן במשהו חדש. התחושה מצוינת כי אני מקבל את עצמי, ולא מתחבא. אשמח למילת עידוד
אני באיזור החמישים, נשוי ילדים מתפקד הכל טוב.
מאז 7/10 פוטרתי מעבודה כי לא תיפקדתי כמצופה.
סוף סוף מצאתי עבודה חדשה, יושב באופן ספייס עם 20 קולגות.
הבעיה שכמה שניסיתי להגיע חיובי, מרגיש שכבר ביום הראשון קיטלגו אותי.אף אחד לא מדבר איתי מעבר לענייני עבודה. אף אחד לא מסכים לבוא איתי לקפה.בישיבת צוות ראשונה לא איחלו לי הצלחה. רמת החרדה עלתה לשמיים. חייב לפצח את זה, לשבור את הקרח. אשמח לקבל טיפים ועזרה
אילן יקר. אתה בסה״כ ביום הראשון לעבודתך.... יש לך עוד המוןןן זמן בכדי לקבוע עובדות בשטח. לא קל להיות חדש ובטח לא במקום שאין לו תהליך חברתי מסודר לקליטת עובדים חדשים יחד עם זאת הרבה תלוי בך:
טיפים:
1. לחייך, לחייך לאנשים - לא עולה ובהחלט מחבר.
2. לפנות בעצמך לאחרים: לשאול איפה קונים קפה? איפה....?
3. להיות חוצפן: להתיישב ליד אחרים, לפתוח בשיחה , לשאול שאלות.
4. לעשות לעצמך ״מסיבת התחלה ״״, למשל , להביא עוגה לכולם.... צלחת פירות מושקעת וכד׳ אני בטוחה שאח״כ תקבל תגובות אוהדות.
מה דעתך ?
חיבוק גדול אילן. לפעמים קבלה של אבחנה מאפשרת לנשום - "אני יודע מה יש לי ויש לזה אפילו שם", החלק השני של האבחון מספר לך מה לעשות בכדי להירפא. אז כל הכבוד לאופן בו אתה מקבל את האבחנה והרבה כוחות להמשך הדרך. האם אתה רוצה לספר מה סייע לך בכך שקיבלת שם ו"תג" למה שאתה מרגיש?
- 0
- הגיבו
- שתפו
דווחו