לפני זמן מה אובחנתי כדכאונית קלינית..התחלתי ציפרלקס..בנתיים אין ממש שינוי אלפריד לפי הצורך..בחודשיים האחרונים לפתע חלה התדרדרות קשה במצב שלי..הפפסקתי לתפקד..ךא יכולה לקום לעבודה,עצבנית,בוכה,לא אוכלת,מחשבות איומות,צער..כל הקושי שמתקיים בנשימה.
כבר מעל שבוע שאני נמצאת בבית הוריי בגלל חוסר תפקוד..אני גרושה אמא לילדה בת 4..אמרתי לביתי שאין חשמל בבית שלנו אז עד שיסדרו נהיה בבית של סבא וסבתא..היום אני מתכננת לחזור לשם...קצת מלחיץ אותי..כשהבנתי שאני ממש בדכאון ופניתי לעזרנ התחלתי להבין פתאום שהדכאון הזה נמשך כבר שנים רבות..לא זיהיתי את העו
קצת על עצמי
פתאום קם אדם בבוקר ומחליט כי הוא עם הוא מתחיל ללכת..פתאום קם אדם וכולו מדוכא..מתיישב..ומפסיק לחיות...
הקהילות שלי
בלוגים שמעניינים אותי
האם אתה בטוח שברצונך למחוק את הפוסט?
שים לב: הפוסט יימחק, אך התגובות אליו יישארו זמינות.
הפוסט שפרסמת נמחק
בוקר טוב בוטנית,,
כפי שנאמר,,אין לבכות על חלב שנישפך,,
עצם ההבנה במצבך הוא תחילת הדרך להחזיר את החיים שלך למסלולם !
יתכן שיהיה לך צורך בעזרה ממערכת פסיכולוגית דרך מרפאה מן הקופה שאת מקושרת אליה.
על פי הניכתב על ידך הינך ניקראת כאחת שיודעת הייטב בדיוק מה עליך לעשות כדי לתקן את שהשתבש.
תוכלי כמובן לעשות זאת לאט לאט,צעד אחר צעד.מאחר ואת יודעת בדיוק מה עלייך לעשות,,
סבלנות ואורך רוח לשלבים הללו.קחי /חישבי על הדבר החשוב ביותר שאת צריכה ממנו להתחיל,,תכיני לך אפילו רשימה,תדביקי אותה לדלת המקרר
וכאן תוכלי אף לק
- 0
- הגיבו
- שתפו
דווחותודה...כבר נמצאת בטיפול פסיכולוגי...עדיין..לא קל בכלל...
- 0
- הגיבו
- שתפו
דווחוהי בוטנית יקרה.
אכן, חווית הדיכאון היא קשה מנשוא וחלק ממנה תמיד מאופיין בהרגשת אשם ואכזבה אדירה מהעצמי ומהחיים.
לא תמיד קל לאבחן דיכאון. לעיתים הדיכאון מסתתר לו כמו נמר רעב לטרף מתחת לתחושות של חוסר שביעות רצון מהחיים, שנותנות לנו הרגשה כוזבת שאם רק נשנה את: העבודה, הבעל, המשפחה, הקריירה, המשקל או השד יודע מה ....אז התחושה הלא נעימה והעצבנות הטרדנית הזו תיעלם.
רק כשהנמר יוצא החוצא ושואג במלוא הכאב אזי ניתן להבין, שהמדובר היה בדיכאון.
בדומה לילד עצבני וחסר מנוחה, שמתלונן ומתעצבן ללא כל סיבה, שמפתח כמה ימים אחר כך חום
- 0
- הגיבו
- שתפו
דווחוהיי אורית , תודה על ההתייחסות..לא מזמן נפרדתי מבחור שדי מיהרתי לקפוץ לזרועותיו כאשר בעלי ואני נפרדנו..לא נתתי צאנס אמיתי לטיפול בחיי הנישואים שלי..היום שנה וחצי לאחר שבעלי ואני פרודים פתאום הוא עושה לי סימנים שמוכן לחזור או לשקול את העניין..לא הייתה שום שיחה על כך..אבל רמז שאם הייתי מופיעה היחד עם הילדה היה דואג לנו ומקבל אותנו..הוא יודע שהתחלתי טיפול בציפרלקס ומשתדל להיות תומך..זה מבלבל אותי עוד יותר וגורם לי להתכנס בעצמי ולנתק קשרים..כאילו יש בי צורך להבהיר האם או הגבר של חיי והאם אני באמת רוצה לחזור אליו??...אני נטולת יכולת החל
- 0
- הגיבו
- שתפו
דווחובוטנית,
תקופה קשה מאוד אך גם מעודדת. מעודדת כי כמו שנאמר " כנראה שצריך להיות הכי למטה כדי להגיע לגבהים אדירים" אז תתעודדי כי לפניך אחת התקופות הטובות בחייך. קשה לך לראות את זה עכשיו, אני יודע, אבל דעי לך שזה מה שמחכה לך.
אחת הדרכים להרגיש הקלה במצב כזה היא לעשות רשימה של הצלחות שהיו לך בחיים וכן רשימה של התכונות הטובות שלך .את הרשימה להכניס לכיס בבגדים שאת לובשת וומידי פעם, בשרותים , בהפסקה או אפילו סתם ככה להוציא ולקרוא אותה.
כ SOS אפשר גם קוביית שוקולד רוויה בקקאו ( ממליץ על החטיף "היפו "של הילדים) או שניתן גם לקרו
- 0
- הגיבו
- שתפו
דווחו