היי לכולם הייתי מפונה מזה כמעט שנתיים מצפון הארץ למרכז,כל יום במשך כל השנים מגילמ22 ועד היום 37,סבלתי ממועקה,מחוסר שקט, מחוסר עניין,שינה שלא בא לי לצאת מהמיטה גם יום שלם,החלטתי לצאת לעבוד עבדתי כמה חודשים שבהם עובדת ערב ערה עד הבוקר ישנה ביום וקמה למשמרת,במהלך כל חיי חל שיפור רק עם פאקסט 60 וציפרלקס 40 שאז היה אפשרי במינון חריג עם טופס מיוחד..נפגעתי ממישהו שממש היה חשוב לי וניצל אותי ואז המצב התדרדר..מאז ניסיתי אינספור תרופות ואפילו עשיתי את הבדיקת רוק שמראה מה יכול לעזור, פבוקסיל עזר תקופה במינון גבוה של 300-350 אם אני לא טועה יחד עם
אני מפונה מהצפון למרכז הארץ לתל אביב..אני פה כבר שנה וחצי..אני הייתי מטופלת אצל פסיכיאטרית פה באיזור ופעם אחרונה תשובתה הייתה לכי לבית מאזן או אישפוז אין לי איך לעזור,עברתי המון תרופות,חלקם עזרו תקופה ולאחר מקרים מסויימים הפסיקו לעזור,לא יודעת מה לעשות כרגע אני לא מטופלת בשום מקום ולא יודעת מה לעשות כבר,זה כאילו הרופא מתייאש מהמטופל ופשוט אומר לו לך תתאשפז מה שגם אישפוז גם במצבים קשים יותר לא רצו לקבל אותי... מה אני עושה אני עם מועקה על היום,עצבנית,לא מצליחה לקום מוקדם אף פעם,אין לי חשק וכוח לחיות ככה כבר וכן למרות הכל אני עובדת ומתפק
אורוש יקרה, עכשיו אני מבינה את התמונה המלאה. כאב לי לקרוא. ככ הרבה דברים קשים עברת.... וכל מה שבא לי חוץ מלחבק אותך זה להגיד לך שמגיע לך הרבה הרבה הרבה יותר מזה וכן, אנחנו לא יכולים לשלוט על על העבר שלנו וגם לא על מיהם הורינו אבל כן יכולים לתכנן את העתיד. אחת הנשים הקורובות לי הייתה ניצולת שואה הארד קורד (ואני מתנצלת על ההשוואה), היא איבדה בשואה את כל משפחתה חבריה והרבה מעצמה אבל עם השנים, כאן, בנתה משפחה גדולה ושמחה, והפכה למרכז חברתי שוקק ומלא אנשים. החיים נמצאים לפנייך. כמה עצות:
1. חשוב שתהיי בטיפול - לא רק פסיכיאטרי אלא גם נפשי ש
- 0
- הגיבו
- שתפו
דווחו