בלוגים שמעניינים אותי
האם אתה בטוח שברצונך למחוק את הפוסט?
שים לב: הפוסט יימחק, אך התגובות אליו יישארו זמינות.הי
אני בדיכאון כבר תקופה ארוכה מאוד. לפני כמה שבועות החלטתי לסיים את חיי. כשלא הצלחתי לעשות את זה החלטתי שהגיע הזמן לשינוי. התחלתי ללכת לטיפול פסיכולוגי ולקחת כדורים נגד דיכאון. מאז אני מנסה בכל כוחי להחזיר את חיי לשיגרה אבל נכשלת. לא מצליחה למצוא סיבה להמשיך את החיים. אם אני כל כך סובלת וכל כך לא מתאימה לחיים האלה אז למה? למה אני סתם מתעללת בעצמי? למה לא לסיים את החיים ודי?
-
Edit
אורית זאבי יוגב מ.א בפסיכולוגיה קלינית – רפואית מן האוניברסיטה העברית בירושלים ותואר מ.א קליני בעבודה סוציאלית מאוניברסיטת חיפה. זוכת פרס האוניברסיטה ע"ש קלנר על הישגים יוצאי דופן בטיפול במשפחות רב בעיתיות. עבדתי הרבה עם הריונות בסיכון ובמחלקות פסיכיאטריות סגורות. בשנים האחרונות בעקבות עבודה במרפאה אנדוקרינולוגית עוסקת רבות בהשמנה קיצונית של מבוגרים, נוער וילדים ואף כתבתי על כך ספר, "רדו ממני", שמשפיע על אופן ראיית הנושא והטיפול בו.מנהל קהילה · 13.1.2013שלום לך יקרה. את שואלת שאלות חיים חכמות , שהרבה אנשים שואלים אותן בתקופות אלו ואחרות.
השאלה היא פילוסופית ואפשר לפתוח אותה ולדון בה.
יחד עם זאת האמונה היהודית ולא רק היא מקדשת את החיים ומבקשת מאיתנו לחיות אותם במלואם ועד תומם.
האם את באמת רוצה למות?, האמירה הזאת היא הרבה פעמים ביטוי לכעס ולסבל .אין לי ספק שאת רוצה להפסיק להרגיש את הסבל ועכשיו !!!!!אבל האם באמת היית רוצה לחדול ולא לראות מה החיים יכולים לזמן לך?
רק מהכינוי שאת נותנת לעצמך ברור שאת מתעללת בעצמך...את ההתעללות הזאת לא החיים עושים לך אלא את עושה לעצמך.
-
Edit
יעל רוזנברג אחות מוסמכת,ומטפלת ברפואה המשלימה,מזה כ10 שנים חולה במחלה כרונית אוטואימונית.במסגת ההתמודדות שלי עם המחלה,הבנתי את הצרכים של החולים הכרוניים. והקמתי את \"הזדמנות שנייה\" ,מקום שנותן מענה למכלול הצרכים:הבנת המערכת הבריאותית הבנת המחלה,הכרת הסימפטומים הטיפולים ותופעות הלוואי,ומתן כלים להתמודדות היומיומית.תוך כדי ליווי רגשי והכרת העוצמות הפנימיות .המסע שלי הביא אותי לחיים טובים יותר ובריאים יותר.והיעוד שלי הוא לעזור לאחרים לעבור את המסע הזה בהצלחהמוביל קהילה · 14.1.2013שלום לך יקרה
ראשית כל הכבוד ושפו על כך שלמרות המצב הקשה שהיית בו , לקחת את עצמך בידיים
והחלטת!
בחרת בחיים!
התחלת לטפל בעצמך!
איך עושים את זה?
כל יום ביומו. עוברים כל יום מבלי לחשוב על מחר. פשוט לעבור את היום
עם הזמן זה ישתפר ויהיה קל יותר
המון בהצלחה
יעל
-
Edit את יפנית? מוסלמית?
שתביני, היהדות מקדשת החיים, לפיכך מי שחי הוא אוטומטית קדוש....מסקנה לוגית.......את קדושה :-)
סיבה מספיק טובה למשוך את הסבל , לא? :-)
-
Edit א. תודה על ההחיזוקים
ב. הטיעון של היהדות מאמינה בקודש של החיים לא משחק אצלי תפקיד- זה שמישהו אחר מקדש משהו לא הופך אותו באמת לקדוש- אצלי המוות נתפס כברכה ומרגישה חלשה שלא עשיתי באמת את הצעד הזה. אפילו בזה אני מפשלת?!
ג. לגבי לשרוד כל יום בלי לחשוב על מחר- זה מה שאני עושה כבר למלא זמן- מתי מגיע הזמן לחשוב? אני מיואשת כי הזמן עובר- גם אם אני מרגישה שקפאתי ואני לוקחת כל יום לאט. החיים נמשכים ואני מזדקנת והזמן שחלף לא יחזור. מה יהיה אם לא אחזור לחיות לפני גיל 30? אז מה יהיה איתי?
ד. אולי אני חסרת סבלנות לראות שינוי ובגלל ז
-
Edit את יודעת איך רואים שאת יהודיה? אומרים לך שאת קדושה.....את לא רוצה להאמין.
כתוב לנו שאנחנו העם הנבחר אבל עדיין לאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאא......אנחנו רוצים להיות כמו כולם...זאת הקידמה המפגרת שמעלה פארדוקסים. מצד אחד הפסיכולוגיה כקידמה מדרבנת את המטופלים שלה להאמין שהם מיוחדים אבל מצד שני שזה קשור ביהדות אז לא.
אבל נעזוב את הנושא כרגע.
על מי את כועסת?
-
Edit הלוואי והייתי יכולה להרגיש כעס... או כל רגש...
-
Edit חחחחחחחחח אף אחד לא אמר את המילה " כועסת" מרגישים מהתגובה שלך :-)
דקארט אמר " אני חושב משמע אני קיים" אני אומר, " אני מרגיש משמע אני חי"
-
Edit
ג חבר קהילה · 14.1.2013עד שלא חווים דיכאון אי אפשר להבין על מה מדובר.
התחושות הקשות הן כלכך בלתי נסבלות שרק רוצים שהן יעלמו. רק שמישהו יפסיק כבר את הסבל הזה.
היום אני מבינה מה זה אומר להפסיק להרגיש. אני מבינה כמה זה קשה כשלא רק שאין תיאבון ויורדים במשקל אלא שכשמנסים לאכול זה פשוט בלתי אפשרי. יש בחילה קשה ואפילו לתת ביס קטן זה סיוט. אני מבינה מה זה להסתכל במראה ולא להתחבר לדמות שניבטת שם. אני מבינה מה זה להרגיש שהלכתי לאיבוד. שמשהו לא בסדר. שאני לא מבינה מה עובר עלי. שחרב עלי עולמי.
גם לי היו מחשבות קשות מאד ומחשבות אובדניות אבל היום אני יודע
-
Edit שאלת אם כל חיי סבלתי מדיכאון- לא יודעת אם סבלתי מדיכאון כי בכלל לא הרגשתי. רק עכשיו שהתחלתי טיפול ולגבי כל חוויה מהעבר היא שואלת איך הרגשתי איתה אני מבינה שלא סבלתי מדיכאון אלא פשוט חייתי ואני חיה בלי רגשות. לא יודעת איך להרגיש כלום ובתקופה האחרונה זה נהפך ממש לסבל. היתה תקופה שבה הייתי מאושרת אבל זה מרגיש כמו בחיים אחרים.
לגבי תמיכה, אם רק הייתי יודעת לשתף אולי היו תומכים...
-
Edit
ג חבר קהילה · 14.1.2013אם הרגשת פעם אושר אז את כן יודעת איך זה. תנסי לחשוב על אירוע מסויים שבו הרגשת אושר. לפני כמה זמן נתקלתי בסירטון ביוטיוב על דמיון מודרך ושם הוא נתן הנחייה להיזכר באירוע נעים שחווינו בעבר, להיזכר בתחושות שהיו לנו בגוף. עצמתי עיניים וניזכרתי בטיול שלי למקסיקו אחרי הצבא. בתקופה שעוד לא ידעתי מה זה חרדות ולא ידעתי מה זה דיכאון. נזכרתי בטיפוס מטורף על הר געש שהתחיל ב-4 בבוקר כדי להספיק להגיע לפסגה הגבוהה לפני שהכל מתמלא עננים. אני זוכרת את הרגע שהגעתי למעלה, אחרי טיפוס מטורף כמו מסע כומתה, האוויר היה מאד דל למעלה אבל תחושת ההצלחה הייתה כ

יפיפיה,
שקלת להתאשפז מרצון?
לפחות תאושפזי במחלקה פתוחה.
- 0
- הגיבו
- שתפו
דווחו- 0
- הגיבו
- שתפו
דווחו- 0
- הגיבו
- שתפו
דווחולא חייבים לספר שממש ניסית, אפשר להגיד שיש לך מחשבות אובדניות ואת רוצה מעט להתאזן.
הבנתי שאם כבר עשית נסיון אז את ממש סובלת...ליבי איתך....התחושות מוכרות לי.לצערי ,ההכרות עם המערכת לימדה אותי שגם האישפוז הוא לא הפתרון האידאלי אבל הוא הרע במיעוטו ומשאיר אותך בחיים.
מה שהרבה יותר חשוב הוא לאחר שהשתחררת מהאישפוז לטפל בעצמך, זו הזדמנות..המחשבות כבר לא כל כך מציקות ויש מאוד להזהר מלהשאב חזרה לשגרת חיים בלי שטיפלנו בבעיה, האישפוז והכדורים מטפלים בסמפטומים , לא בסיבה.ואם הסיבה לא תטופל כל הסבל יחזור על עצמו שוב.
- 0
- הגיבו
- שתפו
דווחואז הגעתי לפה
כל אדם בקבלה שאל : ״זה פעם ראשונה שלך פה? ״ עניתי לכולם: פעם ראשונה ואחרונה- אני פה כסיכוי אחרון. נותנת לגמרי לעצמי את האפשרות שזה יצליח אבל גם יודעת שאם לא לא אוכל להמשיך לחיות.
בהצלחה לי
- 0
- הגיבו
- שתפו
דווחוקבלה? הקבלה בבית חולים?
תשתתפי בריפוי ועיסוק, בקבוצות..בפגישות בוקר..תהיי פעילה זה עוזר מאוד.
.יש המון מה לעשות....את עובדת?אם לא, תתנדבי....הערך המוסף הוא בלתי נדלה...מעניק משמעות וערך לחיים.
העולם פתוח לפנינו חמודה, צריך רק לעשות את הצעד הראשון והחיים מקבלים צבעים ורודים (לבנות
) תדמייני עצמך מאושרת ומלאת סיפוק ואלוהים יהיה בעזרך.
ותמיד , תמיד כששואלים "מה שלומך?" לענות ,ב"ה, אין תלונות .להעריך מה שכן יש לנו ולא רק לראות את מה שאין.
אנחנו איתך
נ.ב
זה אומנם נשמע קצת פלצנות אבל נכתב באמונה שלמה
- 0
- הגיבו
- שתפו
דווחורספוטין

- 0
- הגיבו
- שתפו
דווחו- 0
- הגיבו
- שתפו
דווחוהי לך,
מהקצת מאד שכתבת, נראה לי שהמעשה האובדני שלך לא היה במטרה לסיים את החיים, אלא לקרוא לעזרה. הלכת בדרך מסוכנת (מה בדיוק עשית?), אבל בסופו של דבר הגעת לשביל הנכון כדי לקבל עזרה. הייתי רוצה לשמוע עוד על מה שעבר עליך באותו יום נוראי. מה שאת יכולה לקחת ממנו הוא לחשוב איך בפעם הבאה שתהיי במצוקה תפני לעזרה לפני שתעשי משהו מסוכן. בואי תספרי יותר על אותו היום ונראה איך אפשר היה למנוע את הניסיון שלך. למה בחרת דווקא במחלקה סגורה? מתי את מתאשפזת? איפה את עד אז?
שירי
- 0
- הגיבו
- שתפו
דווחובאותו יום כל מה שרציתי זה למות, הרגשתי שאני לא יכולה לחיות יותר עם העול הזה שנקרא חיים. לא יכולה יותר להתמודד עם עצמי ולא יכולה לסחוב ייותר. לקחתי מזרק ותקעתי בוריד וניסיתי להזריק לעצמי בועת אויר. אחרי שפוצצתי את כל הורידים ביד ימין וחלק ברגליים וראיתי שזה לא עובד בלעתי שלוש חופנים של משככי כאבים והלכתי לישון. אחרי שלוש שעות התעוררתי מבואסת ומיואשת- מרגישה שאני לא יכולה יותר- אפילו להרוג את עצמי אני לא מצליחה אז התקשרתי לפסיכולוגית שלי בתקוה שהיא תגיד לי מה לעשות. כמובן שמה שהיא אמרה לא עזר למטרה שלי אבל היא הביאה אותי לאישפוז.
- 0
- הגיבו
- שתפו
דווחואיפה את מאושפזת?
את מסודרת? יש לך כל מה שאת צריכה?
אל תתביישי, עברנו את זה כמה פעמים, מכירים את הנהלים
סיגריות? ממתקים?
- 0
- הגיבו
- שתפו
דווחו- 0
- הגיבו
- שתפו
דווחו