אז אני אשמח לעזרה לעצה או מה שאפשר. אני בת 21 ואני חייה כל כך הרבה זמן עם דיכאון וחרדה שזה הפך לחלק מהחיים שלי. יש לי עבודה ומבחוץ אני נראית כמו בן אדם שמח ומלא חיים אבל בפנים? אין יום שלא עובר בלי מחשבות על כמה שאני לבד על כמה שלאף אחד לא אכפת ממני. אין לי למי באמת לפנות אין לי חברים או משפחה לפנות אליהם. אני לבד ועכשיו בחופש זה עוד יותר גרוע. לראות את כולם עם החברים שלהם עם המשפחה בחופשות. אני מרגישה קנאה אבל מתביישת מזה. לפעמים אני משקרת שיש לי חברים ומלא משפחה שלא יחשבו שאני מוזרה. האם עוד מישהו מרגיש ככה? ואני כן מנסה למצוא חברה.