רציתי לשתף במחשבות שרצות לי בראש ואין בכוונתי להוסיף לייאושו של אף אחד חלילה, זו לא מטרתי.

בכל זאת, מישהו יכול להסביר לי למה להמשיך ולקום בבוקר?- לעוד יום אפור מלא במחשבות מטרידות, מציקות שלא נותנות מנוח נפשי?  

מה כבר מחכה במחר? מה הוא כבר צופן בחובו שלא גיליתי במשך 36 שנה? הרי הכל אותו דבר. השמש זורחת בבוקר, שוקעת בלילה והכל מתנהל בגלגל אין סופי של קיום חסר משמעות. יום ועוד יום, שבוע ועוד שבוע, חודש ועוד חודש, שנה ועוד שנה וכלום לא משתנה רק הכאב הופך להיות בן לוויה כבד יותר.

מה יש שם בעתיד שמחכה לי ולא גיליתי ששווה