אופטימיות זהירה

CRPS זה חתונה קתולית עם הכאב. זה לקום עם כאבים, לקום מכאבים וללכת לישון איתם. אתה נלחם כל יום בכאבים האלו. שלא יטרידו אותך, שלא יהרסו לך את שגרת היום יום. מלחמה של ממש! וכל האמצעים כשרים!!! זריקות, ניתוחים, פיזיותרפיה, סדים ועוד כלי מלחמה יצירתיים. אבל יש משפט שאומר- if you can't beat them, join them. אנחנו אנשים של שלום. מלחמות זה לא בשבילי. אז אחרי שנלחמתי כ״כ הרבה, אני מנסה בדרכי שלום. CRPS יקר אולי נלמד לחיות יחד?! אני חושבת שכל אחד מאיתנו צריך להתפשר קצת. אתה תיתן לי לחיות בשקט, ואני... אני כבר ידאג לך למעוד...

כבר זמן רב מאז שהופיעה אצלי תסמונת CRPS אני קוראת סמויה בקהילת כאב. אך כעת כשאני מצליחה לראות את האור ולשבור את מעגל הכאב החלטתי שזה זמן טוב לשתף. מאז שהחלו הכאבים התרפיה שלי היא כתיבה. אני משתפת אתכם במשהו קצר שכתבתי... (בהמשך אולי אשתף בעוד כמה חיבורים) שולחת לכולכם הרבה חיזוקים וחיבוקים. הוא היה לצידי מהרגע הראשון, כשכולם כבר ויתרו (זה היה נראה אסון). הוא לקח נשימה ואסף כוחות, להילחם איתי בכל החזיתות. בימים קשים של רוחות וסופות, הוא דאג שאעמוד על רגליים יציבות. אך גם בזמנים רגועים ושקטים, עמד בצד מוכן לכל התרחישים. עוד...