הקהילות שלי
בלוגים שמעניינים אותי
האם אתה בטוח שברצונך למחוק את הפוסט?
שים לב: הפוסט יימחק, אך התגובות אליו יישארו זמינות.-
Edit 
כל הכבוד,,! -
Edit
אורית זאבי יוגב מ.א בפסיכולוגיה קלינית – רפואית מן האוניברסיטה העברית בירושלים ותואר מ.א קליני בעבודה סוציאלית מאוניברסיטת חיפה. זוכת פרס האוניברסיטה ע"ש קלנר על הישגים יוצאי דופן בטיפול במשפחות רב בעיתיות. עבדתי הרבה עם הריונות בסיכון ובמחלקות פסיכיאטריות סגורות. בשנים האחרונות בעקבות עבודה במרפאה אנדוקרינולוגית עוסקת רבות בהשמנה קיצונית של מבוגרים, נוער וילדים ואף כתבתי על כך ספר, "רדו ממני", שמשפיע על אופן ראיית הנושא והטיפול בו.מנהל קהילה · 16.4.2014משה יקר. ספר לנו איך יצאת מכל הדיכאון הזה?, איך עזרה לך הקהילה?,הנסיון שלך יקר מפז והוא יכול לעודד ולהוות נר לרגליהם של אלו שעדיין מגששים באפילה... אורית -
Edit
מטופלת ומטפלת: רז מתחילה לחיות מחדש,,,,"אבל ההרגשה הפנימית לא עזבה אותי לשנייה. שנאתי כל דבר בי. ומרוב שיחות עם פסיכולוגים ופסיכיאטרים כבר לא הבנתי מי הפסיכי ומי הנורמלי בינינו. הרגשתי כמו שפן ניסיונות של התעשייה. כדור אדום, כדור כחול, אחד מגדיל לי את הבטן השני לא נותן לי לישון והיה אחד שאיתו לא הפסקתי לבזבז. מזה די נהניתי, אפשר להגיד. להסתכל על חצי הכוס המלאה כמו שאומרים. לאט לאט התחלתי להגיע להבנה של המצב. הבנתי שלא משנה הכדור, או כמה מקסימה הפסיכולוגית, הדבר שיכול להוציא אותי מכל זה- זאת רק אני."
-
Edit
אורית זאבי יוגב מ.א בפסיכולוגיה קלינית – רפואית מן האוניברסיטה העברית בירושלים ותואר מ.א קליני בעבודה סוציאלית מאוניברסיטת חיפה. זוכת פרס האוניברסיטה ע"ש קלנר על הישגים יוצאי דופן בטיפול במשפחות רב בעיתיות. עבדתי הרבה עם הריונות בסיכון ובמחלקות פסיכיאטריות סגורות. בשנים האחרונות בעקבות עבודה במרפאה אנדוקרינולוגית עוסקת רבות בהשמנה קיצונית של מבוגרים, נוער וילדים ואף כתבתי על כך ספר, "רדו ממני", שמשפיע על אופן ראיית הנושא והטיפול בו.מנהל קהילה · 17.4.2014בנו. למה זה קשור?, לא הצלחתי להכנס.... -
Edit בוקר טוב,,מועדים לשמחה,,

לא הצלחת להיכנס לקישור??
זה קשו ל-"הדבר שיכול להוציא אותי מכל זה- זאת רק אני."בשפתינו-אם אין אני לי מי לי,,,
וזה קשור למה שכתב משה,,
"ואני מתוך ניסיון לפני 4 חודשים הייתי במצב נוראי של דיכאון עד שהחלטיתי שזה גורם סבל לא רק לי אלה לכל הסובבים אותי החלטיתי להלחים במחלה למענים"--וגם,, ובעיקר למענו,,
ולא חשובה הדרך לצאת ממצבי דיכאון או חרדה,,היא בחרה/מצאה את הפיתרון לבעיית בעשייה עבור הזולת,,

"התחלתי להתנדב בעמותת אנוש עם אנשים פגועי נפש. פתאום במקום להיות רק מטופלת התחלתי דווקא לתת לאנשים, וזה פתח לי
-
Edit אורית שלום הקהילה עזרה בכך שברגעים קשים שהיו לי היתם שם אם זה בלתמיכה או עצה שמאוד עזרו לי באותם ימים קשים רק היום אני מבין שגם עצה קטנה ככל שתהיה עוזרת אם לוקחים אותה .וכל מי שנראה לו שאין אור בקצה המנהרה הכול תלוי קודם כול רק בנו אם נחליט לקבל את עצמנו כמו שאנחנו תראו את זה כנפילה בדרך למעלה לחיים טובים יותר" דרכי ה' נסתרות"
-
Edit
אורית זאבי יוגב מ.א בפסיכולוגיה קלינית – רפואית מן האוניברסיטה העברית בירושלים ותואר מ.א קליני בעבודה סוציאלית מאוניברסיטת חיפה. זוכת פרס האוניברסיטה ע"ש קלנר על הישגים יוצאי דופן בטיפול במשפחות רב בעיתיות. עבדתי הרבה עם הריונות בסיכון ובמחלקות פסיכיאטריות סגורות. בשנים האחרונות בעקבות עבודה במרפאה אנדוקרינולוגית עוסקת רבות בהשמנה קיצונית של מבוגרים, נוער וילדים ואף כתבתי על כך ספר, "רדו ממני", שמשפיע על אופן ראיית הנושא והטיפול בו.מנהל קהילה · 18.4.2014הי משה. אני שמחה שיכולת למצוא תמיכה ונחמה בקהילה. מאידך, היתרון הגדול שלך טמון ביכולת לקבל עזרה. לדעת לחבק זרועות שמושטות לכיוון שלך בזמן הנכון וברגע האמת. נשמע שאפילו ברגעים הקשים לא איבדת תקווה ואמונה שיגיעו זמנים אחרים. מה תרם לאמונה הזאת? -
Edit במילה אחת המשפחה שלי גרמה לי להבין שאני חשוב להם וגם אמונה דתית אני אדם מאמין בקב"ה ושהכל בחיים מכוון מלמעלה גם אם זה קשה לפעמיים, והחלטתי להלחם למען עצמי ולמענם שסבל לא יובל אותי ואותם לשום מקום.שבת שלום וחג כשר ושמח
האם אתה בטוח שברצונך למחוק את הפוסט?
שים לב: הפוסט יימחק, אך התגובות אליו יישארו זמינות.-
Edit
אורית זאבי יוגב מ.א בפסיכולוגיה קלינית – רפואית מן האוניברסיטה העברית בירושלים ותואר מ.א קליני בעבודה סוציאלית מאוניברסיטת חיפה. זוכת פרס האוניברסיטה ע"ש קלנר על הישגים יוצאי דופן בטיפול במשפחות רב בעיתיות. עבדתי הרבה עם הריונות בסיכון ובמחלקות פסיכיאטריות סגורות. בשנים האחרונות בעקבות עבודה במרפאה אנדוקרינולוגית עוסקת רבות בהשמנה קיצונית של מבוגרים, נוער וילדים ואף כתבתי על כך ספר, "רדו ממני", שמשפיע על אופן ראיית הנושא והטיפול בו.מנהל קהילה · 14.2.2014למה משה? למה אתה שואל? בעקרון אני לא מכירה משהו שמת מדיכאון. דיכאון בהחלט פוגע באיכות החיים אבל הוא אנו סיבה למוות. ספר מה אתה מרגיש? אורית -
Edit לא יודע למה איך עוברות מחשבות סתם על החיים כמה זמן ניתן להתמודד אם זה, האם חלילה גם אפשר למות מזה למרות הטיפול התרופיתי אני במצב של עליות וירד קשה וטוללה וחוזר מרגיש שעושה צד קדימה ושלושה אחורה.
-
Edit
neverest1 מוזיקה - יכול לשמוע 7X24 . מושך בעט - לעיתים נושך. מסגרת חיים - בית עבודה - לא שגרתית שתורמת לכל בסיבות בעטיין אני פה. לא מאשים את המסגרת - רק את עצמי.חבר קהילה · 15.2.2014הי משה,
בוקר טוב ושבת שלום,
לגביי מוות מדיכאון - מוות ממש - גם אני לא נתקלתי ומודה בפניך שאני לא ממש מתעקש לחפש מקרים שכאלו
ולעניות דעתי טוב יהיה אם ננסה להניח לבורא עולם או לטבע (איש על פי אמונתו)
לעסוק בנושאי המוות
ונשתדל - עד כמה שניתן - להתעסק בנושא החיים.
יותר במה שיש והפוטנציאל החיובי
ופחות במה שאין.
אתה כותב - שאתה מרגיש צועד צעד קדימה ושלושה אחורה.
זה כאילו נשמע רע, אבל, תראה -
יש כאלו שמתקשים לצעוד אפילו חצי צעד קדימה
והנה אתה כן מצליח.
למרות שאני כאילו מטיף לחשיבה חיובית גם אנ מוצא עצמי
-
Edit
אורית זאבי יוגב מ.א בפסיכולוגיה קלינית – רפואית מן האוניברסיטה העברית בירושלים ותואר מ.א קליני בעבודה סוציאלית מאוניברסיטת חיפה. זוכת פרס האוניברסיטה ע"ש קלנר על הישגים יוצאי דופן בטיפול במשפחות רב בעיתיות. עבדתי הרבה עם הריונות בסיכון ובמחלקות פסיכיאטריות סגורות. בשנים האחרונות בעקבות עבודה במרפאה אנדוקרינולוגית עוסקת רבות בהשמנה קיצונית של מבוגרים, נוער וילדים ואף כתבתי על כך ספר, "רדו ממני", שמשפיע על אופן ראיית הנושא והטיפול בו.מנהל קהילה · 15.2.2014משה יקר. לפעמים הדרך החוצה מהדיכאון "עובדת" ממש כך....צעד קדימה שניים אחורה...העיקר שיש צעד קדימה. ספר איך אתה מרגיש כשיש צעד קדימה? אורית -
Edit כן, זה עלול לגרום להתקף לב, שבץ, לתרום לפריצה של סרטן, ומגדיל את הסיכון להחמרה במחלות מסכנות חיים.
האם אתה בטוח שברצונך למחוק את הפוסט?
שים לב: הפוסט יימחק, אך התגובות אליו יישארו זמינות.-
Edit הוייייי אני בדיוק באותו המצב כמוך !! כשאתה תעשה הצעד ותגיע לעבודה בהתחלה יהיה קצת קשה אבל אתה תשתחרר מהר מאוד .... -
Edit
ורד עזריאלי עובדת סוציאלית קלינית ופסיכותרפיסטית. בעלת ניסיון רב בתחום האונקולוגיה ובריאות הנפש. כיום עובדת כפסיכותרפיסטית בעמותת "למרחב".קליניקה פרטית בירושלים.מומחה כמוני · 11.2.2014שלום משה:
כפי שלריאן ציינה היא מתמודדת עם בעיה דומה ועניתי לה (אתה יכול לעיין).
מעבר לזה אולי כדאי להתבונן ולראות מה קשה לך.
ציינת שיש פשוט חוסר מוטיבציה. האם עברת איזשהו ארוע קשה לאחרונה? איך היה בעבר בתחום זה, האם התנסית בעבודות מסוימות שחשת בהן סיפוק? האם זה מצב חדש בשבילך? וממתי אתה חש כך?
-
Edit קודם תודה לכן.ריאן האמת גם שאני הולך ביום הראשון אני מסוגל להחזק שבוע ואז חוזר לבית ושוב פעם בכל מקום.ורד אני מתמודד עם דיסתמיה מזה מספר שנים ורק בשנתיים האחרונות הבעיה הזאת התעוררה כאשר לפני זה הייתי שנה באילת וכן הצלחתי לעבוד מאז אני לא מצליח להחזק מעמד בשום מקום עבודה.
-
Edit איפה אתה גר כיום, אולי אוכל להמליץ לך על מקום עבודה!
האם אתה בטוח שברצונך למחוק את הפוסט?
שים לב: הפוסט יימחק, אך התגובות אליו יישארו זמינות.-
Edit שבת שלום משה! קודם כל לא נמאס ממך ולא מאף אחד, אל תחשוב דברים כאלו ואנשים שלא יודעים לקבל ולהבין גם אם אינם מטרידנים, אנחנו כאן עוזרים לכל מי שרוצה וזקוק לעזרה, ואנשים שלא מקבלים ומבינים אם הם יהיו במצב דומה אולי זה יחזור אליהם כמו בומרנג, אבל לא חשוב. דבר שני זה שאתה מחפש מאמרים ודרכי טיפול אתה גם מעסיק את עצמך על ידי פעילות ולדעתי כדאי, אך ברגע שהדיכאון מתגבר תפסיק עד שתתעודד. דבר שלישי דרכים להסתכל על הדברים אחרת: אתה רואה בחוץ איזה יום יפה וחמים היום ויום שבת, אולי תצא לטייל בחוץ תראה אנשים ותתעודד ואולי תראה פרחים פורחים וכמה הכל
-
Edit תודה קודם כול לגבי לצאת החוצה לצערי הרב אני מרגיש חוסר ביטחון לצאת בכלל מהבית לא מרגיש נוח אבל בכול זאת אני ינסה תודה ושבת שלום
-
Edit
אורית זאבי יוגב מ.א בפסיכולוגיה קלינית – רפואית מן האוניברסיטה העברית בירושלים ותואר מ.א קליני בעבודה סוציאלית מאוניברסיטת חיפה. זוכת פרס האוניברסיטה ע"ש קלנר על הישגים יוצאי דופן בטיפול במשפחות רב בעיתיות. עבדתי הרבה עם הריונות בסיכון ובמחלקות פסיכיאטריות סגורות. בשנים האחרונות בעקבות עבודה במרפאה אנדוקרינולוגית עוסקת רבות בהשמנה קיצונית של מבוגרים, נוער וילדים ואף כתבתי על כך ספר, "רדו ממני", שמשפיע על אופן ראיית הנושא והטיפול בו.מנהל קהילה · 18.1.2014משה יקר. ממש לא נמאס ממך, נהפוך הוא, כל שאלה כל חוויה מעשירים את כולנו כאן. ובעניין שאלתך: אני מניחה, שאתה מתעסק עם הדבר כרגע כי ישנו משהו בתוכך, שהעיסוק הזה נותן לו. אם זה מזיק או מועיל, רק אתה יכול לדעת. עצם העובדה שאתה שואל כנראה מעידה על כך, שאתה עברת תהליך כלשהו אולי מצבך, כרגע שונה משהיה שהתחלת בחיפוש ובאיזה מקום אתה חש שמיצית את הדבר. אני מציעה, שתכתוב אתה את ה"בעד" ו "נגד" שיש בתוכך כלפי הדבר ואנחנו נסייע לך להחליט. מה דעתך? אורית
האם אתה בטוח שברצונך למחוק את הפוסט?
שים לב: הפוסט יימחק, אך התגובות אליו יישארו זמינות.-
Edit
ורד עזריאלי עובדת סוציאלית קלינית ופסיכותרפיסטית. בעלת ניסיון רב בתחום האונקולוגיה ובריאות הנפש. כיום עובדת כפסיכותרפיסטית בעמותת "למרחב".קליניקה פרטית בירושלים.מומחה כמוני · 17.1.2014שלום משה:
דיסתמיה זה סוג של דכאון.
הסימפטומים הנם פחות חמורים מדיאון אקוטי/חריף, אולם נמשכים יותר לאורך זמן.(מעל שנתיים)
על מנת ל'קבל סל שיקום צריך להיות קודם כל מוכר בביטוח לאומי עם אחוזי נכות מספקים ואז בהחלט ניתן לעשות פנייה לועדת סל שיקום של משרד הבריאות ולקבל שירותי שיקום.
שירותי שיקום הנם בכל תחומי החיים: דיור, השכלה, פנאי ותרבות, תעסוקה.
לגבי הטיפול התרופי , אכן זהו חלק אינטגראלי מהטיפול הפסיכיאטרי בדכאון.
נשמח אם תשתף יותר לגבי הצלחה. האם אתה עובד כעת,. האם יש לך מערכות תמיכה ועם מי אתה גר על מנת שנוכל לסייע
-
Edit שלום לך לגבי אני הצלחה אני לא בטוח כי זאת הפעם השנייה תוך חצי שנה שהסימפטומים חוזרים על עצמם וזה בצורה יותר קשה ( התקפי זעם עצבות שמחה קצונית פתאום דיכאון של שבוע מבלי לדבר אם אף אחד..) מהפעם הראשונה למרות שהייתי לוקח את הכדורים+הטיפול אני כבר לא עובד למעלה משנתיים אני חיי אצל אמיי (אחריי שחזרתי משנה באילת שעבדתיי לבד )אני לא מצליח להשתלב בעבודות אני נוטה לעזוב אחרי יום אני לא מרגיש יציב בנפשי מספיק חוסר ביטחון מוחלטת מול אנשים.למה את מתכוונת מערכות תמיכה?
-
Edit
אורית זאבי יוגב מ.א בפסיכולוגיה קלינית – רפואית מן האוניברסיטה העברית בירושלים ותואר מ.א קליני בעבודה סוציאלית מאוניברסיטת חיפה. זוכת פרס האוניברסיטה ע"ש קלנר על הישגים יוצאי דופן בטיפול במשפחות רב בעיתיות. עבדתי הרבה עם הריונות בסיכון ובמחלקות פסיכיאטריות סגורות. בשנים האחרונות בעקבות עבודה במרפאה אנדוקרינולוגית עוסקת רבות בהשמנה קיצונית של מבוגרים, נוער וילדים ואף כתבתי על כך ספר, "רדו ממני", שמשפיע על אופן ראיית הנושא והטיפול בו.מנהל קהילה · 18.1.2014הי משה. הייתי מציעה לך לבדוק זכויותיך בביטוח לאומי, נראה לי שתוכל לקבל סיוע ועזרה בשיקום אפילו באופן זמני. כדאי להפנות את השאלה גם כאן ל "זכויות החולה" יתכן והם יתנו לך מידע נוסף אורית -
Edit
אברהם ביטקין עובד סוציאלי קליני (MSW) בתחום בריאות הנפש ופסיכותרפיסט מוסמך בגישה קוגניטיבית-התנהגותית (CBT) ממוקדת טראומה.מומחה לטיפול בטראומה, חרדה ו-OCD.מטפל במרכז בריאות הנפש במודיעין עילית וכן בקליניקה פרטית ובאמצעות ׳סקייפ׳.מרצה בתחום בריאות הנפש קהילתית, ייעוץ וליווי המשפחות. 051-5741770מומחה כמוני · 20.1.2014כן, דיכאון שגורם לאדם לא להחזיק מעמד במעגל העבודה ולאורך זמן - מוכר בביטוח לאומי כנכות זמנית (ניתן לחדש את הסטטוס מידי שנה). -
Edit
ורד עזריאלי עובדת סוציאלית קלינית ופסיכותרפיסטית. בעלת ניסיון רב בתחום האונקולוגיה ובריאות הנפש. כיום עובדת כפסיכותרפיסטית בעמותת "למרחב".קליניקה פרטית בירושלים.מומחה כמוני · 27.1.2014שלום משה:
הכוונה במערכות תמיכה זה למשפחה וחברים שאתה יכול לשתף אותם במצבך ולהעזר בהם.
אני גם הייתי מציעה לך כמו אורית לבדוק את זכויותיך בביטוח לאומי בנוסף לטיפול התרופתי שאתה מקבל מפסיכיאטר.
במידה ויקבעו לך אחוזי נכות יהיה ניתן להתחיל בתהליך שיקום בביטוח לאומי או במשרד הבריאות שכולל גם תעסוקה נתמכת , זה אומר סיוע במציאת עבודה שתתאים לצורכיך וגם למגבלותיך וליווי שם.
אם אתה מטופל במרפאה לבריה"נ העו"ס שם יכול לכוון אותך בדיוק מה לעשות.
-
Edit תודה רבה על התמיכה היום אני מרגיש יותר טוב בעזרת הכדורים+הטיפולים יש אור בקצי המנהרה קצת תקוה שהכל יסתדר בסוף ואני יברא מזה.ושוב תודה לכם אתם עוזרים לי המון.
-
Edit
ורד עזריאלי עובדת סוציאלית קלינית ופסיכותרפיסטית. בעלת ניסיון רב בתחום האונקולוגיה ובריאות הנפש. כיום עובדת כפסיכותרפיסטית בעמותת "למרחב".קליניקה פרטית בירושלים.מומחה כמוני · 30.1.2014וואו. אני כ"כ שמחה לשמוע. מה שמוכיח שצריך לתת לדברים זמן ולהמשיך לקוות ולהאמין שיכול להיות טוב יותר....
נשמח אם תמשיך לעדכן בפורום ואולי אפילו לתת לנו טיפים מנסיונך, מה עוזר וכו'.
האם אתה בטוח שברצונך למחוק את הפוסט?
שים לב: הפוסט יימחק, אך התגובות אליו יישארו זמינות.-
Edit
אורית זאבי יוגב מ.א בפסיכולוגיה קלינית – רפואית מן האוניברסיטה העברית בירושלים ותואר מ.א קליני בעבודה סוציאלית מאוניברסיטת חיפה. זוכת פרס האוניברסיטה ע"ש קלנר על הישגים יוצאי דופן בטיפול במשפחות רב בעיתיות. עבדתי הרבה עם הריונות בסיכון ובמחלקות פסיכיאטריות סגורות. בשנים האחרונות בעקבות עבודה במרפאה אנדוקרינולוגית עוסקת רבות בהשמנה קיצונית של מבוגרים, נוער וילדים ואף כתבתי על כך ספר, "רדו ממני", שמשפיע על אופן ראיית הנושא והטיפול בו.מנהל קהילה · 15.1.2014משה יקר. אתה זועק לעזרה כבר הרבה זמן והייתי מאוד רוצה להקל עלייך. ראשית, ראה את מה שכתבתי לבחורה, שהעלתה את אותה שאלה מעלייך. שנית, הייתי מציעה לך לגשת למיון פסיכיאטרי לדבר עם הפסיכיאטר שם , לראות את המקום ולהחליט אז. במצבך, האשפוז הוא מרצון ולא כפוי , כמו כן, הוא יכול להתבצע במסגרת של אשפוז יום. נראה לי שיש מקום לשקול נסיון. מה דעתך? אורית -
Edit במסגרת של אשפוז יום איך זה מתנהל באיזה תדירות זה מתבצע וכמה זמן אם אפשר לשאול?.זה נראה בסדר אני פשוט מחפש פתרון שיעזור לי מול הכאב הבלתי פוסק בכל דרך. ותודה לך על העזרה
האם אתה בטוח שברצונך למחוק את הפוסט?
שים לב: הפוסט יימחק, אך התגובות אליו יישארו זמינות.-
Edit משה שלום,,
מציע שתפנה לרופא המשפחה ותבקש הפניה למרפאה לבריאות הנפש,,
יש אפשרות שתעשה זאת גם באופן פרטי אם ביכולתך.
אני מניח שבעזרת טיפול של אנשי מקצוע כפסיכולוגים ,פסיכיאטרים,בשילוב תרופתי אפשר ויהיה לתת לך עזרה מתאימה.
אתה יכול גם לכתוב כאן ולספר מה מביא אותך למצב הזה.יש מצב שתוכל לקבל עצות מאנשי הצוות המקצועיים כאן,אבל בכל מקרה עדיף לעשות זאת פנים מול פנים עם אנשי המקצוע.
כל טוב,,
האם אתה בטוח שברצונך למחוק את הפוסט?
שים לב: הפוסט יימחק, אך התגובות אליו יישארו זמינות.-
Edit זה מתבטא בעיקר בהסתגרות אם עצמי כעס התקפיזעם מחשבות על מוות עולת ויורדות מחשבות על העבר הרחוק התנהגות קיצונית מרגע לרגע לא עובד תקופה ארוכה אני מרגיש שאני מתחיל לאבד את השליטה על עצמי וזה מוצא אותי מדעתי כיצד אפשר להתמודד אם זה בעבר הייתי אצל פסיכיאטר והוא נתן לי כדורים אבל עכשיו זה חזר אליי בצורה יותר קשה ואני מיואש?
-
Edit
אורית זאבי יוגב מ.א בפסיכולוגיה קלינית – רפואית מן האוניברסיטה העברית בירושלים ותואר מ.א קליני בעבודה סוציאלית מאוניברסיטת חיפה. זוכת פרס האוניברסיטה ע"ש קלנר על הישגים יוצאי דופן בטיפול במשפחות רב בעיתיות. עבדתי הרבה עם הריונות בסיכון ובמחלקות פסיכיאטריות סגורות. בשנים האחרונות בעקבות עבודה במרפאה אנדוקרינולוגית עוסקת רבות בהשמנה קיצונית של מבוגרים, נוער וילדים ואף כתבתי על כך ספר, "רדו ממני", שמשפיע על אופן ראיית הנושא והטיפול בו.מנהל קהילה · 13.1.2014משה יקר. ברור לי שאתה מאוד מאוד סובל ומרגיש, שהאדמה נשמטת מתחת לרגלייך? האם זו תחושה חדשה בחיים? ממתי זה כך?, מה מצבך המשפחתי? טיפול תרופתי הינו כלי אחד מבין כלים רבים. הטיפול עם התוצאות הטובות ביותר הוא זה שמשלב טיפול תרופתי וטיפול נפשי. ביחס לתרופות: לא תמיד ישנה הצלחה עם הכדור הראשון שאתה מנסה חשוב מאוד שתהיה בקשר עם פסיכיאטר שיתאים לך טיפול תרופתי נכון ובמינון מתאים ובנוסף תרופות, שיסייעו לך בזמן התקפים קשים. אינך חייב להרגיש כך. אתה מתאר מצב מאוד קיצוני, שלא עושה לך טוב וצריך לטפל בו באופן מיידי. דבר שני: חשוב מאוד, שתהיה בטיפול -
Edit אורית שלום תודה קודם כל .זאת לא תחושה חדשה היא מלווה אותי מגיל 13 ועד היום הזה כאשר התחלתי להסתגר בבית בלי שום סיבה אם הזמן לצערי הרב נכנסתי לדיכאון מזה והתחלתי לעסוק בעבר שלי עברתי התעללות נפשית ע"י בן משפחה קרוב אני כועס בעיקר על עצמי איך הגעתי למצב הזה למה דווקא לי זה קורה לא בדיוק איך להסביר א זה זה קשה כבר לחיות בתוך זה קרוב 12 שנים רק לפני שנה התחלתי טיפול מקצועי ואני לא שום שינוי ההפך התקפים הולכים ומתגברים


- 0
- הגיבו
- שתפו
דווחו- 0
- הגיבו
- שתפו
דווחו- 0
- הגיבו
- שתפו
דווחומשה שלום
אף פעם אנחנו לא יודעים מתי נכנס לדכאון. זה יכול בקלות לחזור טראומה כמו ריב משפחתי .
תרופת אני מאוד ממליץ לא להפסיק ללא פיקוח של פסיכיטאר .
חג שמח והמון שלווה ואושר.
- 0
- הגיבו
- שתפו
דווחו- 0
- הגיבו
- שתפו
דווחו