אילנית1

אני בת 18 וחודשיים .עם הפרעות אכילה כבר שלוש וחצי שנים .יררדתי בתוך שנתיים 41 קילו .21 קילו מהם בדרך של צמצום אכילה ,הקאות ,משלשלים ואלפי דרכים אחרות לירידה במשקל .כיום אחרי אשפוז של חודשיים ,אני 160 ושוקלת 48 קילו .משקל תקין לגובה שלי .אפעם לא הגעתי למשקל יותר נמוך מזה ...המחשבות שלי חולות .אני יודעת את זה בוודאות ,מי עוד רוצה להגיע לשלושים קילו ?מי עוד רוצה להגיע לתל השומר על כיסא גלגלים ?רק אני .אני לא רוצה טיפול ...לא משנה לי איזה אני לא רוצה ....אני מרגישה שמנה וענקית ומכוערת ....אני לועסת ויורקת כל אוכל שנכנס לפה שלי ובנוסף לזה עוד...

אני חולת כליות מתקדמת טרום דיאליזה קרובי המשפחה שלי יודעים על המחלה וסיפרתי להם על האופציות של להתחיל דיאליזה או השתלה מקרובים  והם כאילו עושים  שלא שומעים אפילו לו דיון משפחתי  כאילו על מה המאומה אז תעשי דיאליזה ואומרים הלואי ולא תגיעי לזה .ואני שחיה בקרבתם חושבת איך אני צריכה להרגיש . ודרך אגב אני לא דורשת בכוח חס וחלילה קצת אימפתיה מאת חולת כליות

הקאות בכלל לא עוזרות ,הן לא מורידות במשקל .אני מקיאה פעמיים ביום את ה-150 קלוריות שאני אוכלת ולא יורדת .
גוף האדם פשוט בנוי בצורה דפוקה .
150 קל' ליום ולא יורדים במשקל ?

אני אמא לבת מתבגרת שרואה איך היא לא אוכלת כמו בנדם נורמלי ביום מכניסה 180 קלוריות וזהו בשנה הבאה מתגייסת בנוסף היתה באשפוז בהפראת אכילה ללא תוצאות האמת פעם היא היתה מלאה ממה היא מכניסה לה לראש לאכול כל כך מעט ממש להתעלל בגוף שלה עיניו לדעתי זה צומת לב לעשות דווקא או מה

ההיתי צריכה כבר להתחיל דיאליזה אבל שנה ומשהו עושה דיאטה מבוקרת אצל דיאטנית של חולי כליות הערכים משתנים של בדיקות הדם למשל אוריאה 90 וקראטנין 4 ודרך אגב ירדתי 20 קילו יש לפעמים תופאות של בחילות עייפות קשה וחולשה מה שקשה לי שכל יום יש לי כאבי בטן חזקים שלא קשורים ליציאה בשעות הבוקר אחרי בליעת כדורים וארוחת בוקר וכל המהלך הזה חוששת להתחיל דיאליזה ומחפשת דרכים למנוע

בבית שאנו גרים קולם נישענים עליי כמו בכלכלה בהכנת אוכל בהקשבה לכולם רק לי אין אם מי לדבר למשל על המחלה שלי או להישאן על מישהו הבן זוג לא מפרנם ומסתמך על הביטוח לאומי שלי קשה לי להתמודד במצב הזה

יש לי ערכים גבוהים של אוריה 143 וקראטנין 4.65 אני אמורה לשתות לפחות 8 כוסות  ולא מרגישה צורך אני מבינה שאני חייבת מה אפשר לעשות?