שלום לכולם,
אז ככה, אני בת 30 פלוס ועל פניו החיים שלי ממש אחלה. גם עברתי לא מעט דברים בחיי שאמורים להכין אותי ל״חיים״. בהתפרצות הקורונה גרתי בחו״ל ושבתי ארצה (דבר שלא האמנתי שאעשה). בתקופת הסגר הראשון התחלתי לחוות חרדות, פסימיות, תחושה שאין תקווה ואף מחשבות אובדניות אך תפקדתי לחלוטין- לא חשבתי שאני בדיכאון. היו לי התקפי בכי והייתי מתעוררת כל בוקר ממש בדאון. זה השתפר עם חלוף הסגר. הכרתי את בן זוגי במרץ 2021 ואני מרגישה שהזוגיות קצת מיסכה את ההתמודדות שלי עם עצמי אך עדיין מידי פעם הייתי מתעוררת ממש עצובה בדאון שהיה לוקח לו זמן לחלוף, מאש
-
2 תגובות
