ביום אני מצליחה להסתיר את זה טוב. או שזה פשוט לא מאוד בראש שלי במהלך היום. ביום טוב לי, יש לי עבודה שאני אוהבת וחברים. אני מזכירה לעצמי לחייך ולצחוק כל הזמן כי אני רוצה להיות בנאדם שמח, ואני רוב הזמן גם מוצאת סיבה לצחוק הזה באופן לא מאולץ. אבל אחת לכמה זמן יש לילה כזה.. שלא נרדמים. והראש מלא מחשבות שפשוט לא מרפות. אני פוחדת מהמחשבות שלי. אין כל כך את מי לשתף. אני יכולה לחשוב בקלות על חברים שיקשיבו ויעזרו, אבל אני מרגישה נטל. ואני אוהבת שהם מכירים את הצד השמח שלי, לא רוצה שיכירו אותי בצורה שונה. אבל זה כבד לי מדי לסחוב לבד. הכתפיים שלי