מועקה שבאה והולכת.
רצון שמתחלף בחידלון.
תשוקה מתפוגגת.
אבל זאת רק אשליה
כי כשאוכל הגוף יתנגד
ולא ישלים עם הבדיה.
אך השגרה תימשך
ואיתה הגוף ימשיך להשתכשך.
שלום מיכל,
האשפוז אכן היה האשפוז הראשון שלי אך לא היה קשור להפרעת האכילה.
חוץ מזה, רציתי ליידע אותך שעברתי אינטק במרכז שלכם ונאמר לי שיומלץ על אשפוז.
לא השלתי את עצמי שהכל יהיה בסדר, אבל האימות עם המציאות הוא קשה גם אם נערכים אליו.
אכן יש לי נטייה להתמכרויות אך הן בלתי נמנעות כאשר הכאוס שולט.
מה שיכול היה להוציא אותי מהמעגל הזה, זה חזרה לשגרה של לימודים או עבודה אבל לא נראה לי שאילוצי הזמן יאפשרו זאת.
כל שנותר לי הוא לקוות שההמתנה לא תהיה ממושכת יותר מדי.
אני מקיא כבר למעלה משנתיים ולאחרונה התחלתי לנסות למגר את התופעה . למרבה האירוניה [או שלא] אני מרגיש יותר רע ,שכן מעבר למאמץ הפיזי והמנטלי שכרוך בלהשאיר את האוכל בפנים ,יש גם תופעות לוואי של בחילות וחרדות.
בקיצור ,כל העניין הזה גורם לי להרגיש שהמאבק שלי הוא קצת עקר.
הייתי רוצה להרים ידיים ,
אבל למה דווקא עכשיו?
שלום, רציתי לדעת מהו זמן ההמתנה בין אינטק לאשפוז במרכז להפרעות אכילה -תל השומר.
ולא ישלים עם הבדיה".
למה הכוונה??
- 0
- הגיבו
- שתפו
דווחו- 0
- הגיבו
- שתפו
דווחוניסית לשתף אדם משמעותי אחר ברגשות ההולמים?
למה בעצם להתעלם??
- 0
- הגיבו
- שתפו
דווחוניסיתי להתחקות אחרי אותם רגשות וגם שיתפתי [פסיכולוג] אבל לפעמים הם תובעניים
מדי והמענה היחיד שיש לי זה הימנעות מאכילה שגוררת אכילת יתר רגשות אשמה והקאות....
- 0
- הגיבו
- שתפו
דווחוכי הרגשות הכואבים שם... ומ אני עושה איתם?
ולעיתים קרובות טיפול פסיכולוגי הוא כמו טיפה בים.
במקרים מסויימים טיפול תרופתי יכול לעזור, אבל אני מבינה שבמקרה שלך זה רק להסתבך עוד התמכרות,
ועל כן אין מנוס מטיפול, יסודי, משמעותי, מעמיק. ולשם כך דרושים סובלנות וזמן, והרבה כוחות.
בהצלחה
- 0
- הגיבו
- שתפו
דווחועוברים עלי ימים קשים, לא מצליח להסתגל למציאות החדשה שבה אין יותר תמיכה מקצועית וחברתית.
- 0
- הגיבו
- שתפו
דווחו