שלום לכולם. ברצוני לשתף אותכם במשהו שעובר עליי כבר שנתיים.
אני בן 26 וסיימתי כרגע שנה א במכללה. אני לא מרוצה מהתואר ובטח לא משום דבר שאני עושה בחיים. אני לא בקשר עם ההורים מכל מיני סיבות, אחת מהם היא העובדה שהם לא תמכו בי בשום דבר שרציתי לעשות בחיים וכל פעם שבאתי אליהם עם רעיון מסויים הם היו עונים לי במין צורה כזאת של. "אח מה תעשה עם זה..או זה לא בשבילך" אבל עם מישהו אחר מהאחים שלי עושה משהו אז יישר הוא מקבל את ברכת הדרך ובטח שהוא לא צריך לעמוד במבחן הוכחה.
בכל זאת אני דיי אבוד בעולם שלי וכבר ראיתי כמה פסיכולוגיים בשנה האחרונה.
