התאקלמות במחלקת השיקום

במעבר מבית החולים לשיקום הבהירו לי שאני כבר לא חולה ,אלא אני בתהליך 
שיקום ולכן לא יהיו לי מדים של בית חולים , אלא כל אחד יתלבש לפי רצונו 
יחי ההבדל הקטן, בעצם נכנסו לתוך משטר של פיזיוטרפיה ריפוי ועיסוק והכי מעניין שהמערכת עבדה ללא דופי, זה הזכיר לי את הסרט "זמנים מודרניים "של צ'רלי צ'פלין, אתה בעצם בורג במכונה שאפילו אין להם זמן להקשיב לך
אתה מגיע לטיפול ולוקח כ 5 דקות למטפל לקרוא ולהבין מה הוא צריך לבצע בך,
ולאחר רבע שעה הוא צריך לבצע רישום על למה שנעשה,לפעמים הינך הופך לטורח על השאלות והטרוניות ועל הכאבים שהינך מגלה ולא יודע איך "לאכול את זה"אין התייחסות להתפתחויות הפנימיות שקורות לך  ,ואם אתה שונה מהנורמה, אתה בבעיה קשה,
מאדם שאינו יודע לשאול ,הינך הופך לתם השואל כל דבר וטרדן לא קטן הינך
ואז הינך הופך לרשע ומתחיל  "מה העבודה הזאת לכם?
אבל היכן בעיותי? מהן ? מה קורה לי? איך אני אוכל את זה? ומה צריך לעשות?
ואת מי לשאול ? ולמי לפנות?
מנסיוני,, אל תרפה עד שתנוח דעתך ,רק אתה יודע מה יש לך ואם אינך יכול להביע בעל פה אמור זאת בכתב וחשוב מאוד שעה אחת קודם
ההתפתחויות לרעתך הינם גדולות ועלולות לקבע ולהחמיר את מצבך